יום שבת, 27 באוגוסט 2016

השילומים מגרמניה

הגרמנים שילמו למדינת ישראל פיצויים חד פעמיים שנועדו עבור ניצולי שואה וכמו כן על נכויות שנגרמו לניצולי השואה כל משפחתו של אבי שמעון ששרדו את המחנות. אבי שמעון לבקוביץ ז״ל ששרד את מחנות הכפייה הגרועים ביותר ואף את אושוויץ,שאיבד את כל משפחתו הוריו,אחותו היחידה,סביו,דודיו .בביתנו לא דיברו הרבה על השואה כנראה שזה היה כואב מידי עבור אבי, הרבה ,אימי דיברה יותר על הטראומה שחוותה עת שאמא ואביה אספו בעגלת רתומה לסוס את הילדים והתינוקות שניצלו בזכות שמיכת הפוך הענקית שכיסתה אותם ובזכות תושייתה הרבה של אמא ברחו מפולין לרוסיה וחיו תקופה ביער וניזונו מעושרו.
בילדותי המצב הכלכלי לא היה טוב, היו קשיי פרנסה, באותם זמנים לכולם היו קשיים,המדינה היתה צעירה,לא ידעו ככ איך להתייחס בכלל לניצולי שואה רבים גם הרימו גבה על הניצולים ששרדו . עזרה הם לא קיבלו מאף אחד כמו


שבימינו ילדינו זוכים לעזרתנו באופן טבעי. בזמנו בתמימותי שאלתי את אבי הרי הגרמנים רצחו את משפחתך והם נתנו פיצויים מדוע אתה לא מקבל פיצוים מהגרמנים כיתום, תשובתו הייתה שהממשלה לא נותנת פיצויים על אובדן חיי אדם אלא רק על נכויות . הם ביקשו טפסים כאילו המספר שהטביעו בזרועו לא הווה הוכחה מספקת לסיבלו הוציאו את נשמתו שאלתי אותו אבא אתה הרי לא כל כך בריא הרי יש לך מועקות ושירתת בצבא לא מגיע לך עזרה הרי אתה אדם בריא כידוע לכם בזמנו היה בושה ללכת לפסיכולוג ולהילחם על הזכויות והממשלה ניצלה את זה, כיום הכספים הרבים שנשארו ה
תאדו במשך הזמן ולפי דעתי את המעט שנשאר צריך היה להעביר לדור השני של ניצולי השואה


יום שני, 22 באוגוסט 2016

הנקמה המתוקה שלי

הנקמה המתוקה שלי (סיפור ילדות אמיתי)
סוף שנות השישים, סיימתי ללמוד בכיתה ח׳ בבית ספר יסודי ממלכתי דתי ״מעלות״, שבבני ברק, סיימתי אותו, לא ממש בהצלחה יתרה
ולאחר התייעצות שערכנו במשפחה עם הורי, באשר לעתידי ולהמשך דרכי, חשבנו יחדיו שאולי כדאי להירשם לפנימיית ״נעורים״ בנתניה, בכדי שאוכל לרכוש שם מקצוע. בפנימיית נעורים נלמדו בין היתר המקצועות הטכניים גם מקצוע האלקטרוניקה בו התעניינתי ואותו רציתי ללמוד, וכך יום אחד, נסענו אני והוריי בסוסיתא 10 שלנו, לכיוון פנימיית״ נעורים״, ניגשתי לבחינות הקבלה שלאחריהן הודיעו לי, כי לא אוכל להתקבל לאלקטרוניקה אלא, לציוד מכני כבד, והסכמתי. ביררנו מחיר והמחיר היה יקר מאוד ( מעניין שעבור העולים החדשים ואחרים, המחיר היה פחות מחצי ואפילו מוזל ביותר) הורי שאלו אותי, האם אני באמת מעוניין ואני הסכמתי. הגענו להחלטה שאני אלך לפנימייה, בדרך חזרה הביתה, ישובים בסוסיתא 10, הוריי מנהלים שיחה בינהם בשפת האידיש, בכדי שאני לא אבין, אך, אני הבנתי היטב שהשיחה היתה על איך הם ישיגו את הכסף הרב, עבור שכר הלימוד היקר כל כך, אבי ואימי החליטו שהם יעבדו עבודה נוספת, בכדי לממן את לימודי ויוותרו על דברים אחרים, כשהמטרה לאפשר לי ללמוד שם.
אני, בהבנתי את המצב, ובהחלטה שהתחדדה בין רגע במוחי, פניתי להורי היקרים ואמרתי להם:״איך אתם מוכנים לוותר עליי ולשלוח אותי לפנימיה״? הם כמובן הרגיעו אותי, שזה מותנה רק הרצון שלי וכך ויתרתי על הפנימייה,(בהבנה של ילד, שהוריו הולכים לקרוע את עצמם בעבודה קשה, על מנת לאפשר לי ללמוד שם).
אחר כך, הגענו להחלטה להירשם לבית ספר עיוני חילוני פרטי ״גימנסיה ריאלית״,בתחילת לימודיי בגימנסיה זו, כשאני נער תמים שעד עכשו למד בבית ספר דתי, מופרד מבנות, היה לי מוזר ושונה, ללמוד יחד עם בנות.
היות ומצבינו הכלכלי בבית לא היה קל, או יותר נכון בכי רע, אבל, אצל הוריי לאפשר לימודים לילדים, היה דבר ראשון בסדר עדיפותם וחרף הקשיים הכלכליים, היו מוכנים להוציא את הפרוטה האחרונה בכיסם עבורי.
זכור לי היטב כשעוד למדתי בבית הספר הדתי ״מעלות״, בכל בוקר ביציאה מהבית בבני ברק, לבית הספר, אימי נתנה לי 25 אגורות, עבור שתיה,ארטיק משהו..
אני, בידיעתי את מצבם הכלכלי לא קניתי מאום, ראיתי את חבריי לספסל הלימודים מפנקים את עצמם מי בארטיק או גזוז, באחד הימים, חברי לספסל הלימודים ביקש ממני הלוואה של עשר אגורות (הרבה במונח של פעם) נתתי לו והוא קנה לו, שתיה או ארטיק, לאחר יום יומיים, ביקש עוד הלוואה, הפעם של 25 אגורות, נתתי לו וכך כל יום, יומיים, ביקש שוב ושוב 25 אגורות, ואני בשיא תמימותי הלוותי לו מדי פעם והתבישתי לבקש את כספי חזרה וכך חלפו ימים, אימי שדאגה להכניס לכיסי כל יום 25 אגורות, על אף שמצבנו הכלכלי היה ממש לא טוב, סברה לתומה שאני משתמש בכסף הזה ואילו אני, שחסכתי את הכסף לאור הבנתי את מצבם הכלכלי הקשה, לא הרשתי לעצמי להוציא את הכסף על הנאות קטנות וזה הנער, ברוב חוצפתו אינו מפסיק לבקש להלוות, על אף שלעולם לא החזיר את כספי היקר והשתמש בו להנאותיו.
באחד הימים,בעודי חובש את ספסל הלימודים וחבריי יושבים מלפני וצדדי, אני שומע שיח בין הנער המלווה, לנער אחר שביקש ממנו הלוואה ובמו אוזניי אני שומע אותו מציע לו, שיבקש ממני הלוואה כי אני תמיד מלווה לו והוא לא מחזיר.
מובן שאז ירד לי האסימון, מאז בכל פעם שביקשו ממני הלוואה, סירבתי בטענה שאין לי.
לאחר שנים, בעידן האינטרנט חיפשתי את התלמיד, זכרתי היטב את שמו, התחלנו להתכתב וחידשנו קשרים, עד לאותו רגע, בו כתבתי לו, אתה יודע שיש לך חוב מצטבר עבור כל ה25 אגורות שלווית ממני ולא טרחת
להחזיר עד היום, מיותר לציין, כי מאז הוא ניתק את הקשר איתי וההתכתבות בינינו פסקה לחלוטין, אך עבורי זו היתה מעיין נקמה מתוקה שלי.
כל הזכויות שמורות
לנפתלי לבקוביץ

יום שבת, 20 באוגוסט 2016

מסע חיים: שיר החצר

מסע חיים: שיר החצר: שיר החצר בחצר ביתי יושב אני עם בירה ועם עצמי. פזמון: השקט הרעש שחולפים בדרכי בהם אני שר את השיר שלי שעובר פעימות שנותן לי כוחות לה...

שיר החצר

שיר החצר
בחצר ביתי יושב אני
עם בירה ועם עצמי.
פזמון:
השקט הרעש שחולפים בדרכי
בהם אני שר את השיר שלי
שעובר פעימות שנותן לי כוחות
להמשיך בדרכי
השמימה משקיף בוהה בעצמי.
חושב בליבי ומתווכח עם עצמי
פזמון:
השקט הרעש שחולפים בדרכי
בהם אני שר את השיר שלי
שעובר פעימות שנותן לי כוחות
להמשיך בדרכי
ימים עוברים ימים חולפים
חולפים ואינם עוצרים.
וחולמים חוויות חולפות
שעוברות בדרך שלי
פזמון:
השקט הרעש שחולפים בדרכי
בהם אני שר את השיר שלי
שעובר פעימות שנותן לי כוחות
להמשיך בדרכי

כל זכויות השיר
שמורות לנפתלי לבקוביץ
השיר נכתב על ידי:
נפתלי לבקוביץ
ואביה לבקוביץ

יום רביעי, 17 באוגוסט 2016

שביל ישראל מתל אביב לראש העין

שביל ישראל מתל אביב לראש העין
בתאריך 14.8.16, ניפגשנו בבבלי אני חיים והשביליסט המתחיל שי, שהוא גם חתני.
היות ושי אינו מכיר את השביל, הוא הגיע נעול בסנדלי שורש וזה כבר לא נראה טוב..התחלנו ללכת, אספנו את יאיר מרמת גן, ליד האיצטדיון, שי כבר מגלה סימני רעב ואכל סנדוויץ, ממשיכים ללכת למקורות שביל ישראל לשבע תחנות, השביל דיי מוכר לנו מדיוושי אופניים קודמים, עם קבוצת רוכבים הנקראת (חיים אופניים). עברנו תחת כביש מספר4,
שם עשינו הפסקה לאכילת סנדוויץ,תירס מקופסה, נישנושים וקפה. ממשיכים ללכת עוברים מתחת לכביש מספר 5, סביבנו פרדסים, לאחר מכן, חצינו את הנחל והלכנו בתוך המים, חצינו את הירקון התברברנו תוך כדי והגענו לגדה השנייה, הלכנו בשבילים כשמשני הצדדים צומחים קני סוף, בילדותנו קראנו להם ״בוסים״ ובנינו מהם עפיפונים
( או בסלנג של פעם ״טייארות״,) בדרך עצי אקליפטוס, הדרך מובילה אל גשר שעובר מתחת לכביש 5, ממשיכים בהליכה, מולנו ניצב בית בנוי בטון ראשון מסוגו בארץ ישראל.בהמשך הדרך חצינו את הנחל יחפים והמשכו עד מפל מים, שם חבריי טבלו את גופם היגע במי המפל הגועשים והשוצפים ואני נמנמתי, לצלילי פכפוכי המים וציוציי הציפורים. לאחר הליכה קצרה, לא וויתרנו על כניסה ״לזולה של נפתלי״, זוהי פינת מסתור מוסוות היטב, ליד הנחל, שוב, מנוחה קצרה והמשכנו ללכת בין בתים חוצי שדות כפריים, ושדות כפר הבפטיסטים ממול ברזיה ועצירה להפסקת קפה והצטיידות במים
עקפנו את גן לאומי ירקון, עברנו מבנה נוסף בטון מבטון בשם פילבוקס, שניצב ליד מסילת הברזל, ממשיכים ללכת, ומגיעים לחורשה גדולה, ולמבצר אנטיפטרוס ( החורשה והתל השער היה סגור)עקפנו את החורשה והגענו לתחנת רכבת של ראש העין, שם המתינה לנו לאה, אישתי שהגיעה לאסוף אותנו, אחרי יום עבודה מפרך ופיזרה את כל השביליסטים לביתם.

יום רביעי, 10 באוגוסט 2016

מסע חיים: חינוך למשרד החינוך

מסע חיים: חינוך למשרד החינוך: חינוך למשרד החינוך האמת שאותי פחות מעניין לחפור על חיי היהודים שחיו בפולין(ואני גם נגד המשלחות לפולין) אותו דבר גם לגבי כל ההצעות שמציעים ...

חינוך למשרד החינוך

חינוך למשרד החינוך
האמת שאותי פחות מעניין לחפור על חיי היהודים שחיו בפולין(ואני גם נגד המשלחות לפולין) אותו דבר גם לגבי כל ההצעות שמציעים למסעות השורשים למרוקו, תימן ואתיופיה,צריך ללמד בבתי הספר מעט על התרבויות השונות, הדתות הקיימות,סבורני כי אין לחייב ישראלי שאינו יהודי ללמוד יהדות וגם להפך אין לחייב יהודי ללמוד על דת אחרת, כמובן אם זה מתוך רצון להרחיב דעת, אבל לא כחובה.
ככלל, יש ללמד הליכות ונימוסין לכבד כל אדם באשר דתו תהיה, לכבד מקום קדושה, של כל דת באשר היא ולכבד כל אדם בחגיו.
יש לשים דגש בלימודים על ארץ ישראל ועתיקותיה דרכם ללמוד על ההסטוריה שלנו
באזור, דרך טיולים ומסעות רגליים(שביל ישראל) בין הבתים הישנים והתלמידים יקבלו הצצה להיסטוריה,יש להתמקד יותר, על האדם עצמו על להיות אנושיים בכלל, על הפסיכולוגיה של האדם, ללמד חמלה מה היא, על כך שרובנו אם לא כולנו, מאמינים באל אחד. להוציא מהלקסיקון את הדיבורים על לאומיות (אשכנזים/ספרדים)כולנו צאצאי אברהם יצחק ויעקב, יש לעשות מהפך בלימודים, אני תקווה שמשרד החינוך יעשה את השינויים לפחות למען ולטובת ילדי ישראל

יום רביעי, 3 באוגוסט 2016

עובדי קבלן

עובדי קבלן:
מודים לך מאד על הנדבה בסך 2000 ש״ח, שהענקת לנו.
מיותר לציין כי חשוב יותר שדאגתך תופנה להשוואת עובדי הקבלן לצוות העובדים אשר קבועים במקום עבודתם.( לא יהיה דבר כזה עובדי קבלן)
עובדי הקבלן אינם סחורה שאמורה לעבור מיד ליד.