יום שבת, 24 במאי 2025

משפחת לבקוביץ - מהות חיי

בילדותי, ברגעי שעמום או מחשבה חופשית, שאלתי את עצמי מדי פעם ; מהי משמעות חיינו? אנחנו נולדים, לומדים, עובדים, מזדקנים - ולבסוף עולים השמיימה. שאלה לא פשוטה עבורי למרות שהתשובה הייתה תמיד ברורה; להמשיך את השושלת משפחת לבקוביץ-משפחה שכמעט נכחדה כליל בשואה. הוריי ששרדו את התופת, הביאו אותי ואת אחותי לעולם מתוך תקווה שנחיה חיי שלווה ורווחה-שהם ניגוד גמור למה שהם חוו. הבנתי זאת גם מבלי שאמרו זאת במפורש, הבנתי שזהו היעוד שלי לשמור ולהמשיך את השושלת. הקמתי משפחה, וגם לאחותי נולדו 3 בנים ולי נולדו 4- בנות, קיוויתי שאולי אחד מהבנים של אחותי ירצה לשאת בגאון את שם המשפחה של אבי ז"ל, אך זה לא קרה. ואז, להפתעתי ולשמחתי הרבה, בתי היקרה-בהסכמת בעלה, שפנה לקבל את ברכת אביו-בחרו להוסיף את שם המשפחה ''לבקוביץ'' לשמם ולשם ילדיהם, המעשה הזה שלא ביקשתי אותו-חימם את ליבי. אני שמח שלשמות הוריי הפרטיים שמעון ונחמה נחה אין המשך. והם נשארו ויישארו  שמות פרטיים וייחודיים, שלא יישכחו הדורות הבאים, מהות חיי-היא להשאיר נקודה בעולם. זיכרון, שם, משמעות. וגם באמנות שבי-אותה אני נושא עמי כל חיי-להותיר רישום לדורות הבאים.                                                                                                  אני מעביר תחושת שליחות עמוקה, לצד אהבה וכבוד עצום למשפחה ולשורשים. הוא משלב תיאור אישי עם מסר אוניברסלי-הרצון להשאיר חותם, להעניק משמעות ולהעביר הלאה את מה שלא ניתן להשמיד; זהות, זיכרון, ותרבות.                  






יום חמישי, 15 במאי 2025

יום השואה

יום השואה, תמיד אותה תחושת מחנק נלווית ''לזכור ולא לשכוח'' סבא שחסך מאיתנו את הכאב שבסיפורים שהרעיף עלינו אהבה אינסופית והעניק לנו את הערכים החשובים בחיים, והנעלה מכולם בין אדם לאדם. הברק שהבריק מעיניו סימל עבורי תקווה הטוהר היווה עבורי השראה הצניעות אשר הדגישה את העיקר בחיים והגעגועים אינם מרפים ...בתמונה אחותי טלי ואני הלה עטופות באהבה. כתבה הלה לבקוביץ