בספונטניות גמורה, לאחר שנכדיי האהובים הגיעו לנוח עם הסבא והסבתא ביבנה-כדי לנקות קצת את הראש מהחפירות של ההורים שלהם, ומהעומס של בית הספר-הדלקנו יחד נרות חנוכה, שיחקנו בירברנו, גלשנו לשיחות נפש על הא ועל דא, וכמובן שיחקנו בסביבון על דמי החנוכה שקיבלו, חלקם הרוויחו, חלקם הפסידו... בקיצור-הקדשנו לנכדים זמן מכל הלב, עד לפעם הבאה. התאריך ; 23.12.25, יום שלישי החלטנו, רעייתי ואני, לצאת שוב בספונטניות-הפעם למחנה נחל שורק, החנינו את הרכב בחנייה, עברנו מנהרה מצוירת והמשכנו בשביל כייפי, עם מעט בוץ באמצע הדרך, מסביב -שקט של שום מקום. ופתאום, בין העצים והוואדי, נגלה לעינינו מראה מפתיע; רכבת ישנה, המשכנו ללכת וראינו מבנה עתיק-תחנת הרכבת בוודי צ'רטר, במקום התגוררו בעבר ערבי, מנהל התחנה, ויהודייה עם משפחתה, שהייתה מסיטה רכבות מנתיב לנתיב, נכנסתי לחדרי המבנה ועליתי לקומה השנייה, שם מצאתי חדרים ומרפסת עם נוף מהמהם, מרחוק ניתן לראות את הרכבת החולפת-רגע שמרגיש כמו חזרה בזמן, חשוב לציין; המבנה מהווה מפגע בטיחותי, ואני ממליץ לא להיכנס אליו. משם המשכנו אל הרכבת הישנה, ובתחושה ברורה חזרנו כמה מאות שנים אחורה, לאחר נסיעה קצרה, ביקרנו גם באובליקס, ולבסוף חזרנו הביתה-שמחים רגועים ומאושרים.
יום רביעי, 24 בדצמבר 2025
יום שבת, 13 בדצמבר 2025
בוקר שבת שגרתי-ביום שגרתי בחיי גמלאים
עשרים דקות בלבד מביתנו ביבנה מסתתרת פנינה ושמה גן לאומי גבעות מרר, מקום שלידו היינו מדוושים באופניים, חולפים על פניו מבלי לדעת איזו פינת טבע יפהפייה והיסטורית נמצאת ממש מתחת לאף, הצטרפנו לסיור קבוצתי בהנחיית מדריך הבקיא בחומר, כזה שמסביר מכל הלב ומהנשמה, טיפסנו במדרגות, ובפסגה נגלו לעינינו בור מים ומערות עתיקות, המדריך סיפר שבכל מערה חיה בעבר משפחה-והעבר קיבל לפתע חייםבהמשך המסלול פגשנו פסל שעשוי ממתכת של פרש וסוס מרשים, המספר את סיפור מלחמת הפרשים, גבעות מרר, השוכנות באיזור מישור החוף על רכסי הכורכר, נושאות שרידי התיישבות מתקופות שונות-עדות לכך שבני אדם חיו כאן לאורך דורות, הנוף מהמהם, האויר צלול וטוב, לאחר הסיור הקצר התיישבנו בפינה שקטה, הוצאנו סנדוויצים שהבאנו מהבית, מזגנו כוס קפה חמה, וסיימנו את הבוקר בפשטות מושלמת.
יום שבת, 6 בדצמבר 2025
שבת בבוקר-ביום שגרתי בחיי גמלאים
לפעמים אנחנו נוסעים לצפון, לפעמים לדרום, לפעמים אפילו טסים לחו''ל, אבל יש מקום אחד, רק רבע שעה מהבית, שהוא חתיכת היסטוריה שקוראים לה בשיט (או בשית) בעשרת כפר ששכן בין קיבוץ יבנה והמושבה גדרה פנינו ימינה טיפסנו על הר והגענו לגבעת המסגד יש לו 3 כיפות בתוך המסגד מלא עטלפים שחיות שם שנים, הפרענו להם במנוחתם והם עפו מצד לצד, למטה גיפה בתוספת לריח שלהם במתחם באר מים, הסתובבנו בשבילים והשקפנו לנוף מכל הכיוונים בסיום התיישבנו שתינו קפה בתוספת עוגיות וחזרנו הביתה בכייף.
יום חמישי, 4 בדצמבר 2025
אילת-יומיים של שגרה טובה בחיי גמלאי
לאחר שחזרנו מטיול בצפון, לא רצינו לקפח את הדרום התאריך 1.12.25-יום שני בבוקר יצאנו מיבנה לבאר שבע, שם התפנקנו בארוחת בוקר נעימה, לאה קנתה כלי סריגה וחוטי צמר כדי לסרוג לי כיפה חדשה, לאחר מכן המשכנו בדרכנו לאילת, עצרנו לקפה שהבאנו מהבית בכניסה למצפה רמון, ומשם המשכנו בנחת עד שהגענו לאילת בשעה 13.00 קיבלנו חדר נחמד במלון, נחנו מעט ויצאנו להסתובב בעיר לפינוקים וקניות, בערב חזרנו לחדר אוכל במלון לארוחת ערב מפנקת, ולאחר מכן טלוויזיה ושינה. התאריך 2.12.25-יום שלישי ירדנו לחדר האוכל לארוחת בוקר טובה וכוס קפה, לאחר מכן הסתובבנו בעיר ונסענו לים, לחוף אלמוג, אני צללתי עם משקפת, השתקפתי במים ושחיתי בין אלמוגים ודגים מהפנטים-היה לי קשה לצאת מהמים, בינתיים לאה התעסקה בסריגה, בהמשך נסענו למצפור הציפורים באילת, טיילנו והסתכלנו במשקפת על פלמינגו ועל מגוון ציפורים נוספות, עם הסברים מעניינים ברקע, לקראת ערב חזרנו למלון לעוד ארוחת ערב מפנקת, עלינו לחדר, שתינו כוס תה והלכנו לישון.
התאריך 3.12.25-יום רביעי אכלנו ארוחת בוקר ויצאנו חזרה ליבנה, בדרך קנינו לאפה לארוחת צהריים, כשהגענו הביתה אביה הפתיעה אותנו, ושיתפנו אותה בלאפה טעימה ובחוויות הטריות מהטיול. לסיכום; יומיים של כיף, רוגע והנאה-וחזרה נעימה לשגרה.