יום רביעי, 21 בפברואר 2018

שביל ישראל ממצד תמר למכתש הגדול


המשך צעידה בשביל ישראל:ממצד תמר למכתש הגדול.
סוכם ותוכנן שב-18.1.18 צועדים בשביל.
במהלך אותו שבוע, טלפון מחברנו היקר חיים, המשתף אותנו בבשורה משמחת, על קבלת מפתחות לדירתם החדשה,נאחל להם בשעה טובה ומוצלחת!
נחזור לשביל,הקדמנו את קטע השביל לתאריך ל11.1.18,
עם שחר, בשעה 5.15, חיים עם רכבו הגיע יחד עם איציק, ללא בנצי, שלצערנו היה מעורב בתאונת דרכים, ערב קודם והעיקר שיצא ממנה בשלום, מקווים שלקטע הבא הוא כבר יצטרף.
נסענו אנוכי,איציק וחיים לירוחם, ברכבו של חיים,החננו את הרכב סמוך לבית המלון בירוחם ומשם במונית שמורידה אותנו במצד תמר, ומשם הלכנו כ300 מטר בצידי הכביש, מולנו נראה הסימון של שביל ישראל.
חצינו את כביש 25, הישר בעלייה, הלכנו על שרידי יישוב קדום, שהיה במקום זה. לאחר מכן, ירידה לאפיק נחל צפית, סטינו ימינה מהשביל צועדים לעבר עין צפית,בערוץ הנחל, בין ההרים ושלוליות מי הגשמים, מצאנו לנו זולה נחמדה ובה ערכנו הפסקה ראשונה של סנדביצים טעימים, שחיים טרח והכין לנו, שאפו גדול!
שאפנו לריאות אויר נקי וחזרנו לשביל, יוצאים מערוץ נחל צפית בעליה מתונה, לאחר צעידה של כמה ק״מ, לכיוון ראש המעלה, מונחים על השביל, צינורות ישנים וחלודים ונוף מטריף ביופיו של המכתש הקטן, סלעים בשלל צבעים,פרוסים לפנינו, מקום המחייב לעצירת קפה הנלגם, תוך התבוננות בנוף המדהים.
ושוב יורדים, בירידה תלולה, כמשמאלנו צוקים זקופים בכל מיני צבעים, מימין תהום, בירידה אני חש לחץ בבוהן ברגל, הציוד שעלי שוקל כ-18 ק״ג, אבל יופי הנוף, מקל על כל הכאבים והעומס בגב, השביל יורד למכתש הקטן, הגענו עד לקרקעית המכתש, חצינו אותו וצעדנו בנחל חצרה, מימין ומשמאל אבני חול צבעוניות, מולינו חיילים ללא ציוד צועדים להם, במעין טיול של אחר הצהריים.
שוב עוברים בין קירות אבנים בשלל צבעים, הלכנו כמה קילומטרים והגענו למעלה עלי לפני העליה עשינו אתנחתא קצרה ומיד אחריה, התחלנו לטפס במעלה עליה קשה מאוד, מתחיל להחשיך ואנחנו מוצאים את עצמנו כבר לחוצים, שלא נספיק להגיע לנקודת החנייה, המשכנו לעלות אט אט, הנשימות עלו לטורים גבוהים, הבנו שכנראה נאלץ להפסיק לטפס ושלמעשה אנחנו תקועים כאן בחושך.
חיפשנו מקום שטוח שיתאים למקם את האוהל, ארוחת ערב ותה, מתחיל להיות קריר. איציק מארגן לנו תאורה ואנחנו נכנסים לאוהל ומנסים להרדם. אני שוכב באמצע מצדדי איציק וחיים שסובלים מאבנים בגבם,( לי היה מזרן).
באמצע הלילה, רוחות עזות שורקות בעוצמה אימתנית ומאיימות להעיף את האוהל שמתנדנד ימינה שמאלה, אני בדמיוני כבר ראיתי אותנו ללא אוהל.
למחרת קמנו (עפ״י שלא הצלחנו להרדם).
קפה שטח, תרמילים על הגב והמשכנו לטפס במעלה עלי, חברינו השביליסט איציק עוקף אותנו והגיע כבר לפסגה.
אני וחיים עולים באיטיות, חיים מקדימה, סטה מהשביל (השילוט לא ככ ברור במקום) ואני מטפס אחריו, חיים טיפס על סלע ואנוכי טיפסתי על סלע אחר מצאתי את עצמי לפתע, בסיטואציה מאד מפחידה של השרדות, כשרק הבטן שלי איכשהו נתפסת בסלע, רגליי לכיוון התהום בעומק של 800 מטר לפחות, על גבי תרמיל עם 18 ק״ג משקל ואיני מסוגל לא לעלות ולא לרדת, מחשבות שונות עלו במוחי באותו רגע, האם להשליך את התרמיל לתהום, האם אני עצמי אפול/אדרדר, צעקתי לחיים, חיים הגיעה במהרה לכיווני, הסברתי לו את המצב, שנינו ידענו גם שהוא לא יכול להתקרב יותר, היות והוא מדרדר אבנים, אם ינסה למשוך אותי נהייה שנינו בסכנת דירדור לתהום, חיים תפס שהמצב מורכב ומסוכן והחל לזעוק לעזרה אך ללא מענה, היות ואיציק כבר היה למעלה בפסגה, בעודי שוכב על הסלע, הדרדרתי מעט למטה, הסטתי מבטי לתהום, התעשתתי,בקשתי מחיים להתקדם כמה שיותר לקצה הסלע, חיים בשלב זה נהיה לבן ורעד כולו, אני אט אט, השלתי מעלי את התרמיל, תוך מחשבה, שאו שהתרמיל נופל לתהום או שחיים יצליח לתפוס את התרמיל ונוכל להמשיך בשביל ישראל, בפוקס חיים הצליח לתפוס בתרמיל, העומס הוסר מהגב שלי ואיפשר לי איכשהו לטפס בזהירות ולעלות שוב למעלה.
איך בדיוק טיפסתי חזרה, איני זוכר , הבנתי שסטינו מהמסלול ומאותו הרגע, החלטתי שאני מנווט ואיך שהוא חזרנו לשביל המסומן, טיפסנו בסולם מברזל הממוקם על הסלע, הגענו לפיסגת מעלה עלי, שם כבר המתין לנו איציק.
בפסגה, אמרתי לחיים, כאן בטיפוס הזה התקיימה אחוות הצנחנים, תזכורת לשירות המילואים שלנו יחדיו.
המשכנו ללכת בשפת המכתש נוף המכתש מדהים ומרהיב, המשכנו ללכת במישור, צעידה כייפית ורגועה, עד לחניון הלילה, בו היינו אמורים לישון בתוכנית המקורית.
חוצים כביש, בצידי הכביש שלט סימון למעלה עקרבים,מעלה עלי,מצפור המכתש הקטן, כמובן מצטלמים לידו.
וממשיכים בטיפוס שאחריו ירידה למצד צפיר.
הגענו לחורבה בראש מעלה צפיר, החלטנו על הפסקת קפה ופינוקים מול נוף הערבה והרי אדום.לאחר שהתקפלנו המשכנו בדרכנו. אנחנו משוחחים ביננו והסימון של שביל ישראל נעלם מהעין, בדיקה לעומק מראה שטעינו וחזרנו בחזרה לסימון השביל .
המשכנו ללכת, אפשר לומר צעידה בין מישור לעליה והגענו לראש מעלה ימין, מצוק ענקי חלול, מתנשא מעל נחל ימין המצוק סדוק לכל אורכו ברוחב מעל חצי מטר ועומקו נראה מפחיד ואינסופי, נותרנו עומדים ומביטים המומים מעוצמתו של הטבע,סלעים ענקיים שהידרדרו בתהליכי התפרקות והתפוררות. השקפנו על המכתש הגדול בין מצוקים וסלעים ענקיים, כמובן שהצטלמנו והתחלנו לרדת בירידה תלולה בין הסלעים הגדולים אל ערוצו של נחל חתירה, לאחר כשעה הגענו לערוץ הנחל, צעדנו על חול ים וצדפים, תזכורת לעובדה שבאזור זה היה פעם ים .
המשכנו ללכת בערוץ הנחל שקירותיו גבוהים, בהמשך הדרך, הפסקה, תחת עץ שיטה, מנוחה בת רבע שעה והסבר מחברינו איציק, על צמח טפיל, שנקרא הרנוג השיטים. ניזון מעץ השיטה ומכסה אותה, כאשר השיטה מתה, מת גם הוא. ממשיכים לטפס על קירות הנחל, הדרך נעימה ויפה סלעים ענקיים נחל ריק ממים ומה עוד אפשר לבקש ?
לאחר מספר ק״מ, מופיע לעינינו הר גבוה מאוד שלא רואים את סופו, נלחצנו והחלטנו לנוח לפני העליה לאחר מנוחה קצרה, התחלנו לטפס למעלה הפלמ״ח (יש סיפור על חיילי פלוגה ג של הפלמ״ח)
לקראת סוף העליה טיפסנו על סולמות בזוית של 90 מעלות היה מפחיד להסתכל למטה. בשולי ההר צד שמאל סלעים צד ימין תהום מפחיד אבל אנחנו שביליסטים שצעירים בנפשם ובסוף העליה חברינו חיים נתן צעקת שיחרור מהלחץ שהיינו
ממשיכים בערוץ נחל חתירה ובמבט עינינו רואים להקת יעלים בתוך הנחל ישבנו והבטנו בטבע הבתולי ומכאן המשכנו ללכת עוד מספר ק״מ והגענו עד מצד יורקעם יש שרידים וניקבות מים הגענו לכביש 206 נהג מונית אסף אותנו לירוחם משם חיים הסיעה אותנו לביתנו


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה