אני זוכרת את עיניך העגולות בהן תמיד התרוצצו האישונים עיניך סיפרו הכל..פעם כשעוד היית בריא,אמרת לי אני לא בוכה אני איש חזק שום דבר יותר לא ישבור אותי...אני התפלאתי היום אני מבינה,זה היה לפני המון שנים ואני הייתי סקרנית לשמוע על השואה על מה שבאמת קרה ממקור ראשון,לנסות לראות דרכך את המראות של אלו שהיו ואינם עוד,אבל אתה הסכמת לספר מאוד בכלליות ומבלי לרדת לפרטים קשים...וכדי שהחיים לא יהיו כבדים כ''כ נהגת לתבל אותם בהומור בכלל ההומור איפיין אותך בחייך,מצבים קשים תמיד הפכו איכשהו למצחיקים בזכות ההומור וכאילו שנותרה בך מן תמימות מסויימת,אולי בגלל שהיית ילד שנאלץ להתגבר טרם עת...זוכרת עת היית כבר על ערש דווי,בקשתי ממך שתמשיך לחיות,רציתי שתזכה להכיר את נכדתך אביה(הייתי בחודש חמישי)השבת לי בדמעות;אני רוצה אבל כבר אין לי כח יותר''ואני הבנתי ומבחינתי שחררתי,לא הגיע לך לסבול עוד...אהבתי הערכתי ואפילו הערצתי אותך בשל היותך מי שאתה...יהי זכרך ברוך לעד. מכתב שרעייתי לאה היקרה כתבה ביום השואה 2020
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה