יום רביעי, 26 באפריל 2023

זכרון ילדות איך הגלגל מסתובב

 


באחד הימים, התעוררתי מוקדם בבוקר ורציתי להיזכר בחוויות ילדותי, העמסתי את האופניים על הרכב ונסענו לתל אביב, תחילה לעבודה של אשתי ומשם דיוושתי עד רמת גן, ליד השלישות קשרתי את האופניים לגדר בנין שבו גדלתי ושם העברתי את  נעורי, הרבה לא השתנה פה ושם שיפצו את הלובי. בעודי מביט סביב סביב וניזכר בכל מני דברים וזיכרונות עולים וצפים, הנה אני נזכר באבי ז''ל שחלה בסרטן המעי הגס, הוא חי עם המחלה הארורה כעשר שנים לערך, כשנה לפני שנפטר קשה היה לו ללכת, הבאנו לו עגלת נכים והוא התנייד איתה ממקום למקום, מקומה שביעית הורדתי אותו עם העגלה במעלית, כשהגענו למטה לצערי, לא היה שיפוע לעבור עם העגלה אל מחוץ לבניין ונאלצתי להפעיל כוח בנוסף לעזרתו של אבי הנכה בכדי לצאת אל מחוץ לבניין. בזמנו היות ובכל פעם נתקלנו בבעיית השיפוע כשירדנו למטה מעט לגינה להינפש לנשום אויר, החלטנו שאבי ייגש לוועד ולשכנים כדי שיסייעו וידאגו לשיפוע בבניין עבור כיסא הגלגלים שלו. השכנים והוועד של הבניין בדרכם הפוליטית סירבו, אז רובם עוד היו צעירים באופן יחסי לאבי, ולא מצאו עניין וצורך בהוצאות על שיפוע, אמרתי לאבי בשביל מה להתרגז אני אדאג לזה באופן פרטי, אם הם לא מוכנים להשתתף איתנו, וכך אכן עשינו, הזמנו שיפוצניק שבנה לנו בהזמנה שני שיפועים בבניין, הורי שילמו לשיפוצניק את כל הכסף והחיים נהיו קלים יותר עבור אבי, יכולתי להוביל את אבא שלי לגינה להתאוורר ולתפוס קצת שמש ולשכוח קצת מהסבל של כל היום. הזמן עבר מאז אבי גם הוא נפטר עליו השלום. יום אחד אחרי הרבה שנים הגעתי ללובי אותו בניין של הורי, אחד השכנים שלא הכיר את הורי אלא שמע עליהם משכנים אחרים, ואותו אדם הוא גם איש ועד הבית בבניין, הצגתי את עצמי כבן של משפחת לבקוביץ והוא סיפר לי על הבניין ותוך כדי שיחה הוא ציין בפני כי ארבעה שכנים ותיקים בבניין שמרותקים לעגלות נכים משתמשים היום בשיפועים אותם הוא הציג בפניי וציין שלולא השיפועים המסכנים לא יכלו לרדת כדי מעט להתאוורר מהבית, אז כמובן סיפרתי לו את הסיפור של אבא שמעון שלי ז''ל ואותם שכנים נכים שכיום נהנים מהשיפועים האלו, אז בהיותם צעירים, סירבו לשלם בעד עבודה זו, בדיעבד אני שמח ששכנים אלו נהנים כיום מהשיפועים בזכותו של אבי ז''ל, ידיעה זו עשתה לי טוב בנשמה.   

2 תגובות:

  1. תגובת טלי; אטימות וחוסר רגישות של הסביבה לצרכים של האחר בלי קשר למצבו, משאירים אחריהם בשלכות, באותם רגעים וגם הרבה אחריהם ובעיקר יש להם השפעות עלינו כחברה

    השבמחק
  2. המשך תגובתה של טלי; אני מקווה שאותם אנשים שבסופו של דבר נעזרו בשיפוע עצרו לרגע והזכירו לעצמם וליקרים להם בזכות מי השיפוע הזה קיים היום, ואולי גם התנצלו ולו בליבם, סבא שלי היה אדם מעורר השראה הוא עבר חיים לא פשוטים, ולמרות הכות בחר תמיד לראות את האחר, לסייע, להיות אדם טוב ואיכפתי הלוואי שכל אחד שקורא את הבלוג הזה יבחר להיות קצת רגיש לראות את האחר ולבחור במעשה טוב גם כשאף אחד לא מסתכל תהיו אנשים טובים

    השבמחק