יום שני, 28 בספטמבר 2026

מפגש מסורת בחול המועד סוכות, משפחת ברנובסקי בשדה יעקב

 

27.9.26, יום ראשון, חול המועד סוכות, יש מפגשים משפחתיים שהם הרבה מעבר לעוד ארוחה או עוד טיול, זה בדיוק היה המפגש שלנו בחול המועד סוכות, מפגש של משפחה, זיכרונות, מסורת והרבה אהבה, השנה קבענו להיפגש בבית משפחת ברנובסקי בשדה יעקב, התחלנו בסיור בבית שערים, ומשם המשכנו לארוחה משפחתית קלילה וטעימה בסוכה של משפחת ברנובסקי, המפגש הוקדש לזכרה של מיכל, בת דודתי, ולזכרם של כל הדודים והדודות, הסבים והסבתות שהלכו מאיתנו בטרם עת, אנחנו אמנם לא נפגשים באופן קבוע, אבל בכל פעם שאנחנו נפגשים אני נזכר עד כמה המשפחה שלנו מלוכדת, יש בינינו אהבה, חיבה והרבה שמחה במפגשים האלה, וזה ממש לא מובן מאליו, 
בשעה 11 נקבעה פגישה בבית שערים, יצאנו לדרך, עברנו בכביש 6, וכמובן שלא הצלחנו להתחמק מהפקקים, הגענו באיחור קל, יחד עם הנכדים והבת הלה, התיישבנו באמצע הסיור וקיבלנו הסברים  מעניינים מהבן דוד יוסי על המקום על ההיסטוריה של בית שערים, על דרכי הסנהדרין ועוד, בהמשך המשיכה נופר להרצות ולהסביר, אני חייב לציין שהוקסמתי מהידע העשיר של יוסי ונופר, היה פשוט מרתק להקשיב להם, סיירנו,  שמענו, דיברנו ומשם המשכנו לשדה יעקב, לבית משפחת ברנובסקי, ממייסדי המשק, 
נכנסנו לסוכה והתיישבנו לארוחה, חיכו לנו סלטים, פיצות,  דג סלומון, פשטידה, ברוקולי ועוד מטעמים, הייתה ארוחה טעימה מאוד, אבל מעבר לאוכל, הייתה כאן התחושה המשפחתית המיוחדת, לאחר הארוחה קיבלתי פינוק מיוחד מאשל, נסיעה בטרקטורון עם הנכדים, שיר, שחר, מיכל, ודור, הנכדים התישבו מאחור ויצאנו לטיול במשק, ראינו את העיזים והפרות, צפינו בהאכלת העגלים ובחליבת הפרות וקיבלנו הסברים על העבודה במשק ועל החיים במקום, היה מעניין ומהנה מאוד, הרגע שהכי ריגש אותי היה דווקא בסוף, הנכדים ביקשו ממני שגם בשנה הבאה ניקח אותם איתנו למפגש הזה, וזה מבחינתי לא מובן מאליו, כי כשנכדים מבקשים לחזור למפגש משפחתי, לטיול וחוויה עם המשפחה, זה אומר שהצלחנו להעביר אליהם משהו מהמסורת ומהקשר המשפחתי שלנו, 
בדרך עצרנו ליד הטרקטורים הישנים, כלי האספנות של המשק, ומשם חזרנו בחזרה לסוכה, 
אשל הראה לי את כל הענתיקות שיש בביתו, ואני חייב לומר, בשבילי זה היה פשוט מדהים, כל פריט מספר סיפור, מזכיר תקופה אחרת ונותן הצצה לחיים שהיו פעם, 
וכך אחרי יום של טיול, היסטוריה, אוכל טוב, משפחה, נכדים והרבה זיכרונות, הגיע הזמן להיפרד, יצאנו מבית משפחת ברנובסקי עם חיוך ועם תחושה טובה בלב, להתראות במפגש הבא. הלוואי שנמשיך לשמור עוד שנים רבות, שניפגש יותר, שנזכור את אלה שאינם איתנו, ובעיקר, שנמשיך ליהנות מהמשפחה שיש לנו כאן ועכשיו. 

יום שבת, 12 בספטמבר 2026

גפילטע פיש, סימן שראש השנה הגיע

                         


                                                                                                                                                   בשבילי, גפילטע פיש הוא לא רק מאכל, הוא סימן, סימן שראש השנה הגיע, עוד לפני החג שאלנו את הילדים, נו מה עושים השנה בראש השנה? הילדים הודיעו לנו שהם הוזמנו למשפחות של החתנים, הסתכלנו אחד על השני ואמרנו, טוב אז בואו נעשה את החג בבית מלון, כמובן שהתחיל ויכוח עם הילדים, עזבו אתכם, בואו תעשו איתנו את החג, עוד אנחנו מתלבטים, הטלפון מצלצל, על הקו, אחותי, שלחצה עלינו, עושים את החג אצלנו! קפצנו על המציאה, וכך, ביום שישי 11.9.26, ערב ראש השנה, לאחר ניקיון הבית והתארגנות, יצאנו לכיוון פתח תקווה, הפקקים כמובן, חיכו לנו בסבלנות... אבל בסוף הגענו, אחותי וגיסי קיבלו אותנו בשמחה ובאהבה, השולחן היה ערוך לתפארת, וההפתעות רק התחילו, בת הדודה הגיעה, אחריה הגיעו הילדים והנכדים של אחותי, ובנוסף הצטרפה גם חיילת בודדה, ישבנו, דיברנו, צחקנו ונזכרנו בימים של פעם, על הילדות, על התקופה שבה הייתי עושה בייביסיטר לילדים כשההורים היו בחוץ לארץ, זיכרונות מההורים שלי ושל אחותי, על החינוך שקיבלו ממני... וכמובן על כל הצחוקים והסיפורים שנשארו בזיכרון עד היום,                                                                                                                         ואז הגיע הרגע שחיכינו לו, קידוש, חלה עם דבש, וכמובן, איך אפשר בלי, גפילטע פיש עם מצה ורוטב, אני מצידי, התענגתי על הדג כמעט עד סוף הארוחה, לידי ישב הנכד החייל של אחותי, שמימיו לא טעם גפילטע פיש, אמרתי לו נו הגיע הזמן שתטעם, נתתי לו לטעום, ולהפתעתי הרבה, הוא נהנה! הנה עוד נכד הצטרף למועדון אוהבי הגפילטע פיש,  
וכך, סביב שולחן החג, היו מיטב מאכלי החג, כבד קצוץ, צ'ימעס ועוד מטעמים טובים, אבל מעל הכל הייתה משפחה, משפחה, זיכרונות, צחוקים, שיחות מהלב, אהבה ואווירה של פעם, בסוף הערב נפרדנו בחיבוקים ובנשיקות, עם תקווה גדולה שנחזור על הסרט הזה גם בשנה הבאה, כי בסופו של דבר, ראש השנה הוא לא רק מה שיש על השולחן, ראש השנה הוא מי שיושב סביב השולחן ושנה טובה מתחילה במשפחה. 

יום שישי, 11 בספטמבר 2026

יומן מסע אישי

 

נופש קצרצר באילת בתאריך 6.9.26, בבוקרו של יום בספונטניות האופיינית לנו, הפעלנו את הוויז וכתבנו אילת, הופ ויצאנו לדרך, כדרכנו הדרך היא חלק חלק מהטיול, הפעם הוויז לקח אותנו דרך ים המלח, וכמובן שלא יכולנו לעבור שם בלי לעצור בים המלח, תוך זמן קצר מצאנו את עצמנו משתכשכים במי ים המלח, מתקלחים, אוכלים את הסנדוויצ'ים שהבאנו מהבית ושותים קפה על החוף,                                                                                                                                                               קצת מנוחה, כמה רגעים של שקט מול הנוף, וממשיכים לאילת, הגענו למלון, נכנסנו ללובי וקיבלנו את החדר מספר 618 בקומה השישית, התארגנו ויצאנו לסיבוב בעיר, חזרנו לארוחת ערב טעימה להפליא, ושוב יצאנו, הפעם לנסיעה לאורך החוף, חזרנו לחדר, קצת מנוחה, כמה עמודים בספר לפני השינה, ולילה טוב, למחרת, אחרי ארוחת הבוקר, נסענו לחוף אלמוג, נכנסנו למים וצללנו בין האלמוגים והדגים, עולם שלם וצבעוני מתחת למים, אחרי הצלילה מקלחת, מנוחה, ובשעות אחר הצהריים חזרנו לחדר, בערב ארוחת ערב טעימה ברמות, ולמחרת בבוקר כמובן קפה מקינטה ירדנו לחדר האוכל לארוחת בוקר, קניות וכמובן, איך אפשר בלי קפה טוב בעיר, וכך עברו שלושה לילות של כיף, רוגע, מנוחה והנאה, ביום רביעי, לאחר ארוחת הבוקר, שמנו פעמינו חזרה הביתה, עייפים קצת, אבל בעיקר שמחים ומאושרים מהנופש הקצר והספונטני,                  לפעמים לא צריך לתכנן מראש, צריך רק להחליט בבוקר, אילת , ויוצאים לדרך. 

יום רביעי, 2 בספטמבר 2026

סוף אוגוסט בקייטנת בוביקינו, חתונה, מנגל וועדת ביקורת של הנכדים

 

יום שלישי, 25.8.26 התעוררנו עם שחר, וכמו תמיד הבוקר התחיל בריח המוכר והאהוב של קפה מקינטה, לגימה ראשונה, עוד לגימה, וכבר מתחילים לתכנן את המשך היום, רעייתי לאה יצאה לשחיית הבוקר המרעננת שלה, ואני יצאתי לסיבוב היומי בחצר ביתי, מסתובב בין הפסלים, העצים והצמחים, נהנה מהשקט ומהפינה שלנו ומחכה לרעייתי כדי להתחיל את ארוחת הבוקר הקונטיננטלית, אחרי הארוחה יצאנו ליס פלאנט לסרט ''המשפחה האיטלקית שלי'' סרט קליל, מציאותי ונעים לצפייה, השחקן הראשי היה פשוט מעולה, מסוג הסרטים שיוצאים מהם עם חיוך, חזרנו הביתה, לאה נסעה לקניות ואני, כמובן, לחדר כושר, קצת הליכה, קצת ריצה, משקולות ומקלחת מרעננת, וכבר מרגישים שעשינו משהו בשביל הגוף, חזרנו הביתה למנוחת צהרים קטנה, אבל כנראה שהאדרנלין של היום החליט אחרת, השינה לא ממש הגיעה, אני כבר מתחיל להרגיש רעב, אבל אין זמן להתעסק באוכל, יש חתונה משפחתית, בשעה שש בערב יצאנו לקיבוץ חולדה, נכנסנו לאולם האירועים, דרינק קטן, כמה נשנושים, ברבורים, צחוקים ובעיקר מפגש עם המשפחה, חגגנו חתונה משפחתית, ליהיא ואהד, הבן של צביקה, בן דודי, וחגית, באווירה חמה, נעימה ואוהבת, תמיד כיף להיפגש עם בני הדודים היקרים, רובם מגיעים מכל קצוות הארץ, כשיש שמחה משפחתית, כולם מתאחדים כדי לשמח חתן וכלה, צביקה כמובן עלה לבמה, ורעייתו השקיפה מלמטה עם אנרגיות של רקדנית צעירה, כנראה שהגנים המשפחתיים עובדים שעות נוספות, כן ירבו השמחות!  
יום רביעי 26.8.26 מתכוננים למסיבת סיום קייטנת  בוביקינו קניות של בשרים, סידור שולחנות בחצר ועוד...                       יום חמישי 27.8.26 בערב הדלקתי את המנגל, ברקע מוזיקה ישנה שהתנגנה מהדיסקים של פעם, כן אותם דיסקים שעוד לא עברו לפנסיה, הבשר על האש, הריח מתפזר בחצר, המוזיקה ברקע, הנכדים משתוללים ומשחקים בחצר  ואנחנו נהנים מכל רגע היה טעים, היה נעים, והכי חשוב, כבר התחלנו לחשוב על החגיגה הבאה, מוצאי שבת 27,8.26 שוב המשפחה, שוב מנגל, וכאילו לא הספיק לנו, אני ויקיר לקחנו פיקוד על המנגל, העשן יצא בקצב מסחרר, הבשרים על האש, המוזיקה מתנגנת, ואנחנו רוקדים, שרים, מברברים וצוחקים, הארוחה הייתה טעימה ברמות, אחרי הבשר הגיע השלב שאף אחד כבר לא צריך, אבל כולם מחכים לו, העוגות מעשה ידיה של סבתא לאה, ואז הגיע הרגע המסורתי נאומי הנכדים, איך היה? מה היה טוב, מה פחות, ומה צריך לשפר לשנה הבאה? בקיצור ועדת הביקורת של קייטנת בוביקינו.