יום שבת, 12 בספטמבר 2026

גפילטע פיש, סימן שראש השנה הגיע

                         


                                                                                                                                                   בשבילי, גפילטע פיש הוא לא רק מאכל, הוא סימן, סימן שראש השנה הגיע, עוד לפני החג שאלנו את הילדים, נו מה עושים השנה בראש השנה? הילדים הודיעו לנו שהם הוזמנו למשפחות של החתנים, הסתכלנו אחד על השני ואמרנו, טוב אז בואו נעשה את החג בבית מלון, כמובן שהתחיל ויכוח עם הילדים, עזבו אתכם, בואו תעשו איתנו את החג, עוד אנחנו מתלבטים, הטלפון מצלצל, על הקו, אחותי, שלחצה עלינו, עושים את החג אצלנו! קפצנו על המציאה, וכך, ביום שישי 11.9.26, ערב ראש השנה, לאחר ניקיון הבית והתארגנות, יצאנו לכיוון פתח תקווה, הפקקים כמובן, חיכו לנו בסבלנות... אבל בסוף הגענו, אחותי וגיסי קיבלו אותנו בשמחה ובאהבה, השולחן היה ערוך לתפארת, וההפתעות רק התחילו, בת הדודה הגיעה, אחריה הגיעו הילדים והנכדים של אחותי, ובנוסף הצטרפה גם חיילת בודדה, ישבנו, דיברנו, צחקנו ונזכרנו בימים של פעם, על הילדות, על התקופה שבה הייתי עושה בייביסיטר לילדים כשההורים היו בחוץ לארץ, זיכרונות מההורים שלי ושל אחותי, על החינוך שקיבלו ממני... וכמובן על כל הצחוקים והסיפורים שנשארו בזיכרון עד היום,                                                                                                                         ואז הגיע הרגע שחיכינו לו, קידוש, חלה עם דבש, וכמובן, איך אפשר בלי, גפילטע פיש עם מצה ורוטב, אני מצידי, התענגתי על הדג כמעט עד סוף הארוחה, לידי ישב הנכד החייל של אחותי, שמימיו לא טעם גפילטע פיש, אמרתי לו נו הגיע הזמן שתטעם, נתתי לו לטעום, ולהפתעתי הרבה, הוא נהנה! הנה עוד נכד הצטרף למועדון אוהבי הגפילטע פיש,  
וכך, סביב שולחן החג, היו מיטב מאכלי החג, כבד קצוץ, צ'ימעס ועוד מטעמים טובים, אבל מעל הכל הייתה משפחה, משפחה, זיכרונות, צחוקים, שיחות מהלב, אהבה ואווירה של פעם, בסוף הערב נפרדנו בחיבוקים ובנשיקות, עם תקווה גדולה שנחזור על הסרט הזה גם בשנה הבאה, כי בסופו של דבר, ראש השנה הוא לא רק מה שיש על השולחן, ראש השנה הוא מי שיושב סביב השולחן ושנה טובה מתחילה במשפחה. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה