יום חמישי, 8 באפריל 2021

סיפורה של הילה (דור שלישי לניצולי שואה) טרם מסעה לפולין בכתה י"ב

 טרם המסע לפולין בכיתה י"א, התעקשתי לנסוע לבקר את סבא שמעון. גרנו ביבנה והוא בר"ג. סיכוי קלוש שהייתי מצליחה לגרור את אבי, אחרי יום עבודה, לנסוע (ועוד בפקקים), אך הקול הפנימי שזעק מתוכי החוצה, עשה את שלו ונסענו. סבי היה חולה מאוד, אך היה לוחם רציני ומי יצליח להביסו?! ישבתי על קצה מיטתו והבטנו זה בזו, שתיקה קשה מנשוא רק הדמעות שזלגו מעיניו ותחושת החנק. המשפט היחיד שאמר היה, שאשלח לו גלויה (אולי התכוון גלויה וירטואלית לגן עדן). באחת השיחות בפולין, כשכולם סיפרו שהם נרגשים ומחכים לחזור ולפגוש את הסבים והסבתות שהיו בשואה, להצליב מידע ולשמוע סיפורים, אמרתי נחרצות שאני כנראה אחזור ולא יהיה לי את מי לשתף, כך באמת היה. ביום בו חזרתי בלילה, הלווייתך התקיימה שעות מספר לפני כן. גדלתי אצל סבי, כמו בת. הערכים, דרך ארץ, נימוסים, קריאה וכתיבה, כפל וחילוק, סנטימטר ומטר, כל רגע מילאת בלמידה ונתת משמעות, דאגת ושמרת עליי כבבת עינך. היית מעיר אותי בבוקר בדגדוגי ציצית בעת הנחת תפילין, לקחת אותי להחליק על הקרח, לבריכה בבית הלוחם (היית גם נכה צה"ל), לעבודה שלך ובגאווה מספר לכולם שאני הנכדה שלך. המספר שהיה חקוק על ידך הוא פצע מדמם בלב כולנו. היום התבקשתי לבחור קלף שמתאר "כוח" שיש בי, בחרתי ב"אהבה"-מעבר לשפע האהבה שהרעפת, אהבת האדם שלך שבאה לידי ביטוי באמפתיה ובחסד, בחמלה, בעזרה לזולת, ביושר ובענווה, טוב לב חסר תקנה. כוח שמניע אותי, לזכותך.

ייתכן שזו תמונה של ‏‏‏‏2‏ אנשים‏, ‏אנשים עומדים‏‏ ו‏בתוך מבנה‏‏
אתה, Lea Levkovitch Greenshtein, ליאת גלמן ו41 נוספים
16 תגובות
לייק
תגובה

אין תגובות: