בספונטניות גמורה, לאחר שנכדיי האהובים הגיעו לנוח עם הסבא והסבתא ביבנה-כדי לנקות קצת את הראש מהחפירות של ההורים שלהם, ומהעומס של בית הספר-הדלקנו יחד נרות חנוכה, שיחקנו בירברנו, גלשנו לשיחות נפש על הא ועל דא, וכמובן שיחקנו בסביבון על דמי החנוכה שקיבלו, חלקם הרוויחו, חלקם הפסידו... בקיצור-הקדשנו לנכדים זמן מכל הלב, עד לפעם הבאה. התאריך ; 23.12.25, יום שלישי החלטנו, רעייתי ואני, לצאת שוב בספונטניות-הפעם למחנה נחל שורק, החנינו את הרכב בחנייה, עברנו מנהרה מצוירת והמשכנו בשביל כייפי, עם מעט בוץ באמצע הדרך, מסביב -שקט של שום מקום. ופתאום, בין העצים והוואדי, נגלה לעינינו מראה מפתיע; רכבת ישנה, המשכנו ללכת וראינו מבנה עתיק-תחנת הרכבת בוודי צ'רטר, במקום התגוררו בעבר ערבי, מנהל התחנה, ויהודייה עם משפחתה, שהייתה מסיטה רכבות מנתיב לנתיב, נכנסתי לחדרי המבנה ועליתי לקומה השנייה, שם מצאתי חדרים ומרפסת עם נוף מהמהם, מרחוק ניתן לראות את הרכבת החולפת-רגע שמרגיש כמו חזרה בזמן, חשוב לציין; המבנה מהווה מפגע בטיחותי, ואני ממליץ לא להיכנס אליו. משם המשכנו אל הרכבת הישנה, ובתחושה ברורה חזרנו כמה מאות שנים אחורה, לאחר נסיעה קצרה, ביקרנו גם באובליקס, ולבסוף חזרנו הביתה-שמחים רגועים ומאושרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה