יום ראשון, 25 באוקטובר 2026

מדוושים בכיף, שבת שגרתית בחיי גמלאים מעד הלום סובב אשדוד רכיבה טבע וחברותא

         


                                                                                                                                                                        יום שבת תאריך 24.10.26 השעה מוקדמת ואנחנו כבר במפגש רכיבה, הפעם הוחלט להיפגש בצומת עד הלום, רתמתי את מתקן האופניים לרכבי החדש, ויצאנו לדרך, בשעה שבע ושלושים בבוקר כבר היינו במקום המפגש, לאחר תקופה ארוכה שבה לא נפגשנו, החלפנו חיבוקים, סיפרנו חוויות והשלמנו פערים, אין כמו מפגש עם חברים טובים כדי להתחיל את היום עם חיוך ואנרגיות טובות, הורדנו את האופניים ממנשא הרכב התארגנו ויצאנו לדרך, התחלנו לדווש בשטח בין העצים נחלים ונופים נעימים, האוויר הצונן של שעות הבוקר והשלווה שסביבנו הזכירו לנו שוב כמה טוב לצאת מהבית, להפעיל את הגוף וליהנות מהטבע, במהלך הרכיבה הגענו למחסום שנוצר בעקבות עבודות לבניית גשר, עצרנו, בחנו את המצב כיצד נוכל להמשיך, כמובן לא מיהרנו לוותר, אני הצעיר בחבורה לקחתי יוזמה ובשיתוף פעולה של החברים הצלחנו לחצות את המחסום ולהמשיך במסלול, המשכנו לדווש באוויר הנעים, בדרך ראינו דייגים היושבים על גדות נחל לכיש וממתינים בסבלנות לדג הבא, לאט לאט התקרבנו אל הים, עד שהגענו לחוף אשדוד, עצרנו למנוחה קצרה נשמנו את אוויר הים והבטנו במרחבים הכחולים, לאחר ההפוגה המשכנו לרכוב עד מצודת אשדוד על חוף הים התיישבנו בבית קפה סמוך למצודה אלא שלמרבה ההפתעה הוא היה סגור, שלפנו את הקפה, תה שלנו, הוספנו קוביות של גבינה צהובה לקינוח, והתיישבנו ליהנות מהפסקה מאולתרת,  
ישבנו,  ברברנו, צחקנו והחלפנו סיפורים, לפעמים אלה דווקא הרגעים הפשוטים והלא מתוכננים שהופכים את הטיול למוצלח כל כך, לא צריך מסעדה מפוארת או בית קפה פתוח, מספיקים חברים טובים, משהו קטן לאכול ולשתות והרבה מצב רוח טוב, 
לאחר ההפסקה המשכנו נכנסנו למצודת אשדוד ים שהיא מצודה ערבית בעיר העתיקה אשדוד שהיא כיום אתר ארכיאולוגי בעיר המודרנית אשדוד כמובן שהצטלמנו
לאחר מכן המשכנו ברכיבה, עקפנו את העיר אשדוד ולאט לאט עשינו את דרכינו בחזרה אל הרכבים שם חיכו לנו המכוניות והאופניים, מוכנים להרפתקה הבאה בסוף היום נפרדנו בברכות עם הבטחה להיפגש שוב ולצאת לדיווש הבא.

יום שני, 19 באוקטובר 2026

חוזרים לשגרה הטובה, הולכים, אוכלים וצוחקים עם החברים

 


לאחר הפסקה במפגשים, בהליכות, ובדווש באופניים עם החברים, החלטתי שהגיע הזמן לחדש את המסורת ולהחזיר את החבורה לפעילות, יום ראשון, 16.10.26, שעה 20.00 מאיר , חיים, ומשה הגיעו לבית משפחת לבקוביץ ביבנה, הפעם בליווי נשותיהם, אבל הפעם חיכתה להם הפתעה מיוחדת, סיר פוייקה מלא בבשר ובירקות, שהתחיל להתבשל על הגחלים כשש שעות קודם לכן, לפני שהתיישבנו סביב השולחן, יצאנו כל הגברים בחבורה להליכה רגלית והנשים נשארו בבית לשיחות נפש, צעדנו כשישה קילומטר, שוחחנו ונהננו מהפעילות הגופנית, כשברקע כבר חיכתה לנו ארוחת הערב, חזרנו הביתה, הצבתי את סיר הפויקה במרכז השולחן, פתחנו את המכסה והריחות עשו את שלהם, הפויקה יצא טעים במיוחד, וכולם ליקקו את האצבעות נראה שההליכה רק פתחה לנו את התיאבון, ישבנו יחד, החלפנו חוויות, העלינו זיכרונות, צחקנו ונהננו מהביחד, לא צריך הרבה כדי ליהנות מערב מוצלח, חברים טובים, אוכל טעים, סיפורים וצחוקים מכל הלב, בסיום הערב החלטנו פה אחד שמחדשים את המסורת וממשיכים להפגש, כי בסופו של דבר, החיים הטובים מורכבים מהדברים הפשוטים, קצת הליכה, קצת אוכל, הרבה חברותא, והכי חשוב , לשמור על קשר עם החברים לאורך השנים, לחיי המפגשים הבאים, ושיהיו לנו עוד ברבה ערבים כאלה.    

 
                                                                                                    ;

יום חמישי, 15 באוקטובר 2026

מדינת ישראל מעל הכל, הגיע הזמן לחשב מסלול מחדש

 

לדעתי, זוהי אחת ממערכות הבחירות הגורליות ביותר מאז קום המדינה, המזרח התיכון השתנה, העולם השתנה, וגם מדינת ישראל נמצאת בצומת דרכים קריטי, עתידה של המדינה, ביטחונה, אחדותה וערכיה מונחים על כף המאזניים, ולא זה לא עניין של בעד נתניהו או נגד נתניהו, בלי קשר לדעה האישית שלנו על בנימין נתניהו לחיוב או לשלילה, אני חושב שהגיע הזמן לריענון ההנהגה ולהחלפת ראש הממשלה לאחר תקופת כהונה כה ארוכה לצערי, ישנם מצביעים דור אחרי דור לאותה מפלגה, כמעט באופן אוטומטי, הם אינם בוחנים מחדש את המציאות, אינם מסתכלים ימינה או שמאלה, והעיקר מבחינתם הוא להמשיך להצביע כפי שהצביעו תמיד, אבל הפעם, יותר מתמיד, אני קורא לכולנו לחשוב מחדש, לבחון את המציאות ולהצביע מתוך אחריות לעתיד המדינה, אני פונה למפלגות הקטנות, שחלקן עלולות למצוא את עצמן מתחת לאחוז החסימה, אנא גלו אחריות לאומית וחשבו על אפשרות להתחבר וליצור כוח פוליטי משמעותי, אני מקווה לראות חיבור בין איזנקוט, בנט, ליברמן ונציגי הציבור הדתי לאומי, חובשי הכיפות הסרוגות לאחר הבחירות כדי ליצור גוש מרכזי ימני חזק, יציב ובעל ערכים, גוש שישלב ביטחון, ציונות, אחריות לאומית, אחדות, מסורת וערכים של פעם, לצד הסתכלות מפוכחת קדימה, הגיע הזמן לשים את האינטרסים האשיים והפוליטיים בצד, להתעלות לגודל השעה ולפעול למען מדינת ישראל, אני מאחל לכולנו מערכת בחירות אחראית, שקולה ומכבדת, ובעיקר עתיד טוב יותר למדינה ולדור הצעיר,                                                                         בהצלחה, מדינת ישראל

יום שני, 28 בספטמבר 2026

מפגש מסורת בחול המועד סוכות, משפחת ברנובסקי בשדה יעקב

 

27.9.26, יום ראשון, חול המועד סוכות, יש מפגשים משפחתיים שהם הרבה מעבר לעוד ארוחה או עוד טיול, זה בדיוק היה המפגש שלנו בחול המועד סוכות, מפגש של משפחה, זיכרונות, מסורת והרבה אהבה, השנה קבענו להיפגש בבית משפחת ברנובסקי בשדה יעקב, התחלנו בסיור בבית שערים, ומשם המשכנו לארוחה משפחתית קלילה וטעימה בסוכה של משפחת ברנובסקי, המפגש הוקדש לזכרה של מיכל, בת דודתי, ולזכרם של כל הדודים והדודות, הסבים והסבתות שהלכו מאיתנו בטרם עת, אנחנו אמנם לא נפגשים באופן קבוע, אבל בכל פעם שאנחנו נפגשים אני נזכר עד כמה המשפחה שלנו מלוכדת, יש בינינו אהבה, חיבה והרבה שמחה במפגשים האלה, וזה ממש לא מובן מאליו, 
בשעה 11 נקבעה פגישה בבית שערים, יצאנו לדרך, עברנו בכביש 6, וכמובן שלא הצלחנו להתחמק מהפקקים, הגענו באיחור קל, יחד עם הנכדים והבת הלה, התיישבנו באמצע הסיור וקיבלנו הסברים  מעניינים מהבן דוד יוסי על המקום על ההיסטוריה של בית שערים, על דרכי הסנהדרין ועוד, בהמשך המשיכה נופר להרצות ולהסביר, אני חייב לציין שהוקסמתי מהידע העשיר של יוסי ונופר, היה פשוט מרתק להקשיב להם, סיירנו,  שמענו, דיברנו ומשם המשכנו לשדה יעקב, לבית משפחת ברנובסקי, ממייסדי המשק, 
נכנסנו לסוכה והתיישבנו לארוחה, חיכו לנו סלטים, פיצות,  דג סלומון, פשטידה, ברוקולי ועוד מטעמים, הייתה ארוחה טעימה מאוד, אבל מעבר לאוכל, הייתה כאן התחושה המשפחתית המיוחדת, לאחר הארוחה קיבלתי פינוק מיוחד מאשל, נסיעה בטרקטורון עם הנכדים, שיר, שחר, מיכל, ודור, הנכדים התישבו מאחור ויצאנו לטיול במשק, ראינו את העיזים והפרות, צפינו בהאכלת העגלים ובחליבת הפרות וקיבלנו הסברים על העבודה במשק ועל החיים במקום, היה מעניין ומהנה מאוד, הרגע שהכי ריגש אותי היה דווקא בסוף, הנכדים ביקשו ממני שגם בשנה הבאה ניקח אותם איתנו למפגש הזה, וזה מבחינתי לא מובן מאליו, כי כשנכדים מבקשים לחזור למפגש משפחתי, לטיול וחוויה עם המשפחה, זה אומר שהצלחנו להעביר אליהם משהו מהמסורת ומהקשר המשפחתי שלנו, 
בדרך עצרנו ליד הטרקטורים הישנים, כלי האספנות של המשק, ומשם חזרנו בחזרה לסוכה, 
אשל הראה לי את כל הענתיקות שיש בביתו, ואני חייב לומר, בשבילי זה היה פשוט מדהים, כל פריט מספר סיפור, מזכיר תקופה אחרת ונותן הצצה לחיים שהיו פעם, 
וכך אחרי יום של טיול, היסטוריה, אוכל טוב, משפחה, נכדים והרבה זיכרונות, הגיע הזמן להיפרד, יצאנו מבית משפחת ברנובסקי עם חיוך ועם תחושה טובה בלב, להתראות במפגש הבא. הלוואי שנמשיך לשמור עוד שנים רבות, שניפגש יותר, שנזכור את אלה שאינם איתנו, ובעיקר, שנמשיך ליהנות מהמשפחה שיש לנו כאן ועכשיו. 

יום שבת, 12 בספטמבר 2026

גפילטע פיש, סימן שראש השנה הגיע

                         


                                                                                                                                                   בשבילי, גפילטע פיש הוא לא רק מאכל, הוא סימן, סימן שראש השנה הגיע, עוד לפני החג שאלנו את הילדים, נו מה עושים השנה בראש השנה? הילדים הודיעו לנו שהם הוזמנו למשפחות של החתנים, הסתכלנו אחד על השני ואמרנו, טוב אז בואו נעשה את החג בבית מלון, כמובן שהתחיל ויכוח עם הילדים, עזבו אתכם, בואו תעשו איתנו את החג, עוד אנחנו מתלבטים, הטלפון מצלצל, על הקו, אחותי, שלחצה עלינו, עושים את החג אצלנו! קפצנו על המציאה, וכך, ביום שישי 11.9.26, ערב ראש השנה, לאחר ניקיון הבית והתארגנות, יצאנו לכיוון פתח תקווה, הפקקים כמובן, חיכו לנו בסבלנות... אבל בסוף הגענו, אחותי וגיסי קיבלו אותנו בשמחה ובאהבה, השולחן היה ערוך לתפארת, וההפתעות רק התחילו, בת הדודה הגיעה, אחריה הגיעו הילדים והנכדים של אחותי, ובנוסף הצטרפה גם חיילת בודדה, ישבנו, דיברנו, צחקנו ונזכרנו בימים של פעם, על הילדות, על התקופה שבה הייתי עושה בייביסיטר לילדים כשההורים היו בחוץ לארץ, זיכרונות מההורים שלי ושל אחותי, על החינוך שקיבלו ממני... וכמובן על כל הצחוקים והסיפורים שנשארו בזיכרון עד היום,                                                                                                                         ואז הגיע הרגע שחיכינו לו, קידוש, חלה עם דבש, וכמובן, איך אפשר בלי, גפילטע פיש עם מצה ורוטב, אני מצידי, התענגתי על הדג כמעט עד סוף הארוחה, לידי ישב הנכד החייל של אחותי, שמימיו לא טעם גפילטע פיש, אמרתי לו נו הגיע הזמן שתטעם, נתתי לו לטעום, ולהפתעתי הרבה, הוא נהנה! הנה עוד נכד הצטרף למועדון אוהבי הגפילטע פיש,  
וכך, סביב שולחן החג, היו מיטב מאכלי החג, כבד קצוץ, צ'ימעס ועוד מטעמים טובים, אבל מעל הכל הייתה משפחה, משפחה, זיכרונות, צחוקים, שיחות מהלב, אהבה ואווירה של פעם, בסוף הערב נפרדנו בחיבוקים ובנשיקות, עם תקווה גדולה שנחזור על הסרט הזה גם בשנה הבאה, כי בסופו של דבר, ראש השנה הוא לא רק מה שיש על השולחן, ראש השנה הוא מי שיושב סביב השולחן ושנה טובה מתחילה במשפחה. 

יום שישי, 11 בספטמבר 2026

יומן מסע אישי

 

נופש קצרצר באילת בתאריך 6.9.26, בבוקרו של יום בספונטניות האופיינית לנו, הפעלנו את הוויז וכתבנו אילת, הופ ויצאנו לדרך, כדרכנו הדרך היא חלק חלק מהטיול, הפעם הוויז לקח אותנו דרך ים המלח, וכמובן שלא יכולנו לעבור שם בלי לעצור בים המלח, תוך זמן קצר מצאנו את עצמנו משתכשכים במי ים המלח, מתקלחים, אוכלים את הסנדוויצ'ים שהבאנו מהבית ושותים קפה על החוף,                                                                                                                                                               קצת מנוחה, כמה רגעים של שקט מול הנוף, וממשיכים לאילת, הגענו למלון, נכנסנו ללובי וקיבלנו את החדר מספר 618 בקומה השישית, התארגנו ויצאנו לסיבוב בעיר, חזרנו לארוחת ערב טעימה להפליא, ושוב יצאנו, הפעם לנסיעה לאורך החוף, חזרנו לחדר, קצת מנוחה, כמה עמודים בספר לפני השינה, ולילה טוב, למחרת, אחרי ארוחת הבוקר, נסענו לחוף אלמוג, נכנסנו למים וצללנו בין האלמוגים והדגים, עולם שלם וצבעוני מתחת למים, אחרי הצלילה מקלחת, מנוחה, ובשעות אחר הצהריים חזרנו לחדר, בערב ארוחת ערב טעימה ברמות, ולמחרת בבוקר כמובן קפה מקינטה ירדנו לחדר האוכל לארוחת בוקר, קניות וכמובן, איך אפשר בלי קפה טוב בעיר, וכך עברו שלושה לילות של כיף, רוגע, מנוחה והנאה, ביום רביעי, לאחר ארוחת הבוקר, שמנו פעמינו חזרה הביתה, עייפים קצת, אבל בעיקר שמחים ומאושרים מהנופש הקצר והספונטני,                  לפעמים לא צריך לתכנן מראש, צריך רק להחליט בבוקר, אילת , ויוצאים לדרך. 

יום רביעי, 2 בספטמבר 2026

סוף אוגוסט בקייטנת בוביקינו, חתונה, מנגל וועדת ביקורת של הנכדים

 

יום שלישי, 25.8.26 התעוררנו עם שחר, וכמו תמיד הבוקר התחיל בריח המוכר והאהוב של קפה מקינטה, לגימה ראשונה, עוד לגימה, וכבר מתחילים לתכנן את המשך היום, רעייתי לאה יצאה לשחיית הבוקר המרעננת שלה, ואני יצאתי לסיבוב היומי בחצר ביתי, מסתובב בין הפסלים, העצים והצמחים, נהנה מהשקט ומהפינה שלנו ומחכה לרעייתי כדי להתחיל את ארוחת הבוקר הקונטיננטלית, אחרי הארוחה יצאנו ליס פלאנט לסרט ''המשפחה האיטלקית שלי'' סרט קליל, מציאותי ונעים לצפייה, השחקן הראשי היה פשוט מעולה, מסוג הסרטים שיוצאים מהם עם חיוך, חזרנו הביתה, לאה נסעה לקניות ואני, כמובן, לחדר כושר, קצת הליכה, קצת ריצה, משקולות ומקלחת מרעננת, וכבר מרגישים שעשינו משהו בשביל הגוף, חזרנו הביתה למנוחת צהרים קטנה, אבל כנראה שהאדרנלין של היום החליט אחרת, השינה לא ממש הגיעה, אני כבר מתחיל להרגיש רעב, אבל אין זמן להתעסק באוכל, יש חתונה משפחתית, בשעה שש בערב יצאנו לקיבוץ חולדה, נכנסנו לאולם האירועים, דרינק קטן, כמה נשנושים, ברבורים, צחוקים ובעיקר מפגש עם המשפחה, חגגנו חתונה משפחתית, ליהיא ואהד, הבן של צביקה, בן דודי, וחגית, באווירה חמה, נעימה ואוהבת, תמיד כיף להיפגש עם בני הדודים היקרים, רובם מגיעים מכל קצוות הארץ, כשיש שמחה משפחתית, כולם מתאחדים כדי לשמח חתן וכלה, צביקה כמובן עלה לבמה, ורעייתו השקיפה מלמטה עם אנרגיות של רקדנית צעירה, כנראה שהגנים המשפחתיים עובדים שעות נוספות, כן ירבו השמחות!  
יום רביעי 26.8.26 מתכוננים למסיבת סיום קייטנת  בוביקינו קניות של בשרים, סידור שולחנות בחצר ועוד...                       יום חמישי 27.8.26 בערב הדלקתי את המנגל, ברקע מוזיקה ישנה שהתנגנה מהדיסקים של פעם, כן אותם דיסקים שעוד לא עברו לפנסיה, הבשר על האש, הריח מתפזר בחצר, המוזיקה ברקע, הנכדים משתוללים ומשחקים בחצר  ואנחנו נהנים מכל רגע היה טעים, היה נעים, והכי חשוב, כבר התחלנו לחשוב על החגיגה הבאה, מוצאי שבת 27,8.26 שוב המשפחה, שוב מנגל, וכאילו לא הספיק לנו, אני ויקיר לקחנו פיקוד על המנגל, העשן יצא בקצב מסחרר, הבשרים על האש, המוזיקה מתנגנת, ואנחנו רוקדים, שרים, מברברים וצוחקים, הארוחה הייתה טעימה ברמות, אחרי הבשר הגיע השלב שאף אחד כבר לא צריך, אבל כולם מחכים לו, העוגות מעשה ידיה של סבתא לאה, ואז הגיע הרגע המסורתי נאומי הנכדים, איך היה? מה היה טוב, מה פחות, ומה צריך לשפר לשנה הבאה? בקיצור ועדת הביקורת של קייטנת בוביקינו. 



יום שבת, 29 באוגוסט 2026

בוביקינו

 

בוביקינו היא מילה סודית שהמצאתי במיוחד בשביל הנכדים  של סבאלה וסבתאלה היא ארץ של כיפים, צחוקים, משחקים והרפתקאות עם סבא וסבתא בכל פעם שנפגשים בקייטנת בוביקינו, נכנסים לעולם מיוחד שבו מציירים מבלים, מטיילים, משחקים, ונוסעים לבית קולנוע לראות סרטים, ויוצרים יחד זיכרונות יפים.                                                                        פירוש המילה בוביקינו היא בובי, זה חיבה ואהבה, וקינו, זה מקום קסום של הרפתקאות, לכן קייטנת בוביקינו, היא המקום שבו הנכדים סבאלה וסבתאלה עושים חיים יחד 




יום שישי, 21 באוגוסט 2026

חבריי הקרוואניסטים

                                                       


                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                            יש לי קרוואן שנים רבות, ואני מאוד אוהב את עולם הקרוואנים, אבל לאחרונה אני מוצא את עצמי שואל; האם בכלל משתלם לי להחזיק אותו? היום כשלא תמיד קל למצוא מקומות מסודרים לעגון בהם במחיר הגיוני, חשבתי לעצמי על חופשה קצרה של שלושה ימים בצפון או בדרום, עשיתי חשבון פשוט; הוצאת הקרוואן לשלושה ימים לזוג עולה לי בערך 1000 ש''ח, פחות או יותר, לזה צריך להוסיף דלק, ארוחות, בלאי, התעסקות עם הקרוואן וכמובן את הזמן והמאמץ של הגרירה וההקמה, בקלות אנחנו עוברים את 2000 השקלים, ואז מצאתי דיל של שלושה לילות במלון לזוג חצי פנסיון, אז אני שואל את עצמי; מה עדיף? לגרור את הקרוואן להתעסק, להקים, לפרק, לבשל ולשלם בערך אותו הסכום... או להגיע לקבל חדר מסודר, ארוחות בוקר וערב, להחנות את הרכב ולצאת לטייל בראש שקט? מצד שני, יש משהו בקרוואן שאין במלון, החופש, העצמאות, הקפה של הבוקר, התחושה שאפשר לקום ולנסוע כמעט לכל מקום, אז חבריי הקרוואניסטים, אני באמת מתלבט; האם הגיע הזמן להיפרד מהקרוואן, או שעדיין יש לו מקום בחיים שלנו? אשמח לשמוע מכם, מה אתם הייתם עושים במקומי 




נפתלי לבקוביץ - מסע חיים, סיפורים, טיולים ומשפחה.

מפח נפש גדול מהחלום לשלום של דור תמונת הכותרת

                                                                                                                                                                                   


                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                מאז שנולדתי ועד השביעה באוקטובר דיברנו על שלום, חלמנו על שלום, ירדנו על ברכינו למען השלום, התפשרנו וניסינו שוב ושוב להגיע להבנות עם שכנינו, ומה קיבלנו בסופו של דבר? בומבה בפרצוף. אחרי השבעה באוקטובר משהו עמוק השתנה אצל רבים מאיתנו, האמונה בכוונות הטובות של שכנינו נפגעת קשות, היום, בלית ברירה, רבים מאיתנו הפכו לימניים יותר, ציוניים יותר ונחושים יותר להגן על המדינה שלנו, אבל האם ויתרנו על חלום השלום? לא. השלום עדיין חשוב לנו, אבל היום חובת ההוכחה נמצאת קודם כול בצד השני, אנחנו רוצים לראות מעשים לא רק מילים, ועד אז נחכה לבחירות, אני מקווה שנצליח להחליף את הממשלה, לא רק בגלל מחלוקות פוליטיות, אלא בעיקר כדי לעשות שלום בית במדינת ישראל. להפסיק את השנאה, להוריד את הלהבות, לדבר זה לזה ולזכור שכולנו חיים כאן יחד, אולי הגיע הזמן לפתוח דף חדש, דף חדש למען מדינת ישראל, למען הילדים והנכדים שלנו, ולמען עתיד טוב יותר. את חלום השלום לא חייבים למחוק, אבל קודם כול, צריך לעשות שלום בינינו. 

יום חמישי, 20 באוגוסט 2026

48 שנות נישואין, 20 לאוגוסט

 

לא יאומן כי יסופר, וואחד תקופה! 48 שנים של הבנה, אהבה, חברות, חוויות, התרגשויות, עליות, ירידות ובעיקר, חיים משותפים, הזמן חולף בצ'יק... פרנסנו, גידלנו, חינכנו, עברנו יחד כל כך הרבה, והיום, ממרומי גילנו, אנחנו מסתכלים בסיפוק על התוצאות ומרגישים שעשינו עבודה לא רעה בכלל, מאחל לנו שעוד הרבה שנים כאלה ימשיכו להגיע, עם הרבה הרבה בריאות, אושר, כושר, נחת, צחוקים, רוגע ובעיקר, הרבה הרבה אהבה, לחיים שלנו, לחברות שלנו ולכל מה שעוד מחכה לנו בדרך            48 שנים, ורק התחלנו. 

יום שבת, 15 באוגוסט 2026

שגרת גמלאים בחופשת אוגוסט, בקייטנת בוביקינו

9.8.26 יום ראשון                                                                                                                                                   כרגיל הבוקר התחיל בקטיף של דלי סברסים, כולי התמלאתי בקוצים, אבל כבר התרגלנו לזה, קילפתי את הסברסים, כמובן שטעמנו, ומהם הכנתי מיץ סברסים, אני ולא הרמנו כוסית לחיים ממיץ הסברסים שלנו, בערב קיבלתי טלפון מהנכד הכדורסלן אלעד, שאגיע לתחנת הרכבת מערב לאסוף אותו לבית משפחת לבקוביץ, כמובן שנסעתי בשמחה, אכלנו ארוחת ערב, ניהלנו שיחות נפש והלכנו לישון


10.8.26 יום שני מוקדם בבוקר ניסיתי להעיר את הנכד אלעד כדי שנצא לדווש באופניים, אבל הוא התפנק וישן עש שעה 11 בבוקר, להפתעתי ולשמחתנו, הנכדים שיר, ליבי, ודור הופיעו, אכלנו ארוחת צהריים, נחנו קצת, ובערב כולנו שיחקנו טניס, חזרנו הביתה לארוחת ערב, והנכדים נשארו לישון בבית משפחת לבקוביץ,                                                                        11.8.26יום שלישי ליטל הגיעה עם נדב ודריה, לאחר ארוחת בוקר אני דור ונדב יצאנו לדווש באופניים לכיוון פארק השרון, בדרך עצרנו במתקני המשחקים והגינות, היה חם מאוד, הזענו לא מעט, אבל בסופו של דבר הגענו הביתה שמחים ומאושרים, בערב הלכנו לבריכה עם נדב ליבי ודור, השתכשכנו במים, נהננו וחזרנו הביתה, התקלחנו, אכלנו ארוחת ערב, והנכדים עברו למצב של פינוק ממתקים, גלידות, ארטיקים והשתוללות עד שנרדמו                                                                               12.8.26 יום רביעי קמנו מוקדם ונסענו לראות סרט ''גרייסי ופדרו'' ביס פלאנט, כמובן שאי אפשר סרט בלי פופקורן, לאחר הסרט נדב אכל המבורגר אני הסבתא ודור הסתפקנו בגלידה, חזרנו הביתה אכלנו המבורגר צ'יפס מעשי ידיי הסבתא והסבא ונחנו קצת בצהריים, בשעה22.00 יצאנו שוב, אני ליבי דור נדב ויקיר, לשחק טניס, שיחקנו עד 23.15 ואז כיבו את האורות, בעזרת הפנסים של הפלאפונים אספנו את כדורי הטניס , וחזרנו הביתה לארוחת ערב, הנכדים עוד הספיקו להשתולל קצת לפני השינה 




13.8.26 יום חמישי, קמים מוקדם בבוקר, אני ונדב יצאנו לדווש באופניים, ולצערנו דור לא רצה להצטרף, המשכנו לדווש ולעשות את המסלול שלנו, בדרך עצרנו לשתות, ואז אתגרתי את נדב לדווש בשטח, במהלך הרכיבה נדב נפל מהאופניים, התלונן קצת, יאמר לזכותו לא ויתר והמשיך לדווש לבסוף הגענו הביתה שמחים ומאושרים מההרפתקה, אכלנו צהרים ולאחר מכן החזרנו את נדב לביתו באשקלון, הנכד נפרד מאיתנו שמח ומאושר וכבר מחכה להמשך קייטנת בוביקינו. 

14.8.26 יום שישי, הבית חזר לשגרה, כלומר, הגיע הזמן לנקות את כל הבלגן שהנכדים השאירו אחריהם ניקינו את הבית, ולאחר מכן הלכתי לחדר כושר, הליכה, משקולות, ולאחר מכן סאונה יבשה חזרתי הביתה ארוחת צהרים ומנוחה, בערב יצאנו לסרט ''בחזרה להימליה'' עם אחותי ובעלה, הסרט היה מרתק שעתיים של הנאה, לאחר הסרט ישבנו במסעדה, אכלנו שוחחנו על הא ודא, חזרנו הביתה, השלמנו בטלוויזיה את מה שפספסנו במהלך השבוע, ולבסוף הלכנו לישון.                                  15.8.26 יום שבת, של מנוחה, אחרי כמה ימים עמוסים במיוחד בקייטנת בוביקינו, הגיע הזמן לעצור קצת, לנוח, לאגור כוחות ולהתכונן להמשך                                                                                                                                                וככה נראים החיים שלנו בגמלאות, קפה, סברסים, אופניים, טניס, בריכה, סרטים, ארוחות, נכדים, צחוקים, קצת בלגן, והרבה מאוד אהבה, קייטנת בוביקינו ממשיכה, ואנחנו כבר מחכים להרפתקה הבאה. 

 


































יום שני, 10 באוגוסט 2026

בחירות, בחירות, בחירות גורליות

 

לדעתי, זוהי אחת ממערכות הבחירות הגורליות ביותר מאז קום המדינה, המזרח תיכון השתנה, העולם השתנה, וגם מדינת ישראל נמצאת בצומת דרכים, אולי יותר מתמיד, אני חושב שהגיע הזמן שכל אחד ואחת מאיתנו יעצור לרגע, יסתכלו סביב, יחשבו ויבחנו את המציאות בעיניים פתוחות, ישנם מצביעים שמצביעים מדור לדור לאותה מפלגה, כך הצביעו ההורים, כך מצביעם הילדים וכך מצביעים הנכדים, בלי לבדוק מחדש מה נכון למדינה ומה באמת מתאים למציאות של היום, בעיניי, בבחירות גורליות כאלה לא צריך להצביע באופן אוטומטי, צריך להסתכל ימינה ושמאלה, לשמוע דעות שונות, לבחון את המועמדים ואת הערכים שלהם, ובעיקר לחשוב על מדינת ישראל ועל עתידה, ולכן אני פונה למפלגות הקטנות, שאולי יעברו את אחוז החסימה ואולי לא, שהתחברו בבקשה לאייזנקוט, בנט, הדתי לאומי כיפות סרוגות, תמצאו את הדרך להתחבר, אני מאמין שאפשר להקים גוש ימני, מרכזי, עם ציבור הדתי לאומי, שיהיה חזק, יציב ומאוחד, ויחזיר לפוליטיקה ערכים של אחריות, מנהיגות, ציונות, אחדות ואהבת המדינה, זה הזמן להסתכל מעבר לאגו ולמפלגה האישית, זה הזמן לחשוב על מדינת ישראל, מאחל הצלחה לעם ישראל ולמדינת ישראל  

יום שישי, 7 באוגוסט 2026

יום שגרתי בחיי גמלאי חתונה, טבע ומשפחה

 

התאריך 6.8.26 הוזמנו לחתונה משפחתית בבית אורן, בתחילה ניסינו להזמין צימר באזור כדי לשלב לינה, אך לא מצאנו מקום מתאים, ולכן החלטנו להפוך את היום כולו ליום של בילוי ונופש, את הבוקר פתחנו כהרגלינו, עם קפה מקינטה משובח, לאחר מכן יצאתי לחדר כושר, הליכה ומשקולות, ובת זוגתי נהנתה משיעור התעמלות במים, כשחזרנו הביתה התארגנו, הכנו את הבגדים לחתונה ויצאנו לדרך, התחנה הראשונה הייתה קיסריה, טיילנו בין העתיקות והגלריות, ספגנו את האווירה המיוחדת של המקום וישבנו בבית קפה מול הים, מולנו נפרשו המפרצונים, וצוללנים צבעו את המים בתנועה מתמדת, אכלנו פוקצ'ה וסלט טרי, וסיימנו עם אספרסו טוב, משם המשכנו לשוויצריה הקטנה, עצרנו בלב הטבע, הוצאתי את הפינג'ן ואת הגזייה והכנתי קפה ריחני, ישבנו בשקט, נהנינו מהנוף ומהשלווה, רגע קטן של מנוחה לפני האירוע, לאחר הקפה החלפנו בגדים ונסענו לחתונה בבית אורן, קיבלנו את בני המשפחה בחיבוקים ובנשיקות, נשנשנו סושי, ונהנינו מהאווירה החגיגית, הריקודים של החתן והכלה, המשפחה והחברים היו מרגשים, והתזמורת הוסיפה שמחה ואנרגיה לכל הערב, לאחר טקס הברכות התיישבנו כל בני המשפחה סביב שולחן ארוך, זו הייתה אחת החתונות הנעימות שחווינו, אפשר היה לשוחח, לשמוע זה את זה ולהחליף חוויות, דבר שלא תמיד מתאפשר בחתונות שבהן המוזיקה חזקה מדי, האוכל היה טעים, האווירה הייתה משפחתית וחמה, והערב כולו הותיר בליבנו תחושת שמחה ואושר, חזרנו הביתה עייפים, אך עם חיוך גדול, מלאי חוויות מיום שהצליח לשלב טבע, ים, משפחה ואהבה

חופשת אוגוסט בקייטנת בוביקינו

 

התאריך 2.8.26 יום נוסף של קייטנת בוביקינו יצא לדרך, נכדי משפחת לוסקי הגיעו ללון בבית משפחת לבקוביץ, ואנחנו שמחנו לארח אותם ליום מלא חוויות, את הבוקר פתחנו בארוחת בוקר קונטיננטלית עשירה וטעימה, לאחר מכן יצאה סבתא לאה עם הנכדות לקניות, ואני נשארתי עם דור, שיחקנו יחד טניס, כדורגל, ושוחחנו על כל מיני נושאים, רגעים פשוטים של יחד, שממלאים את הלב, לקראת הצהריים חזרו הסבתא והנכדות, וכולן הכינו יחד ארוחת צהריים נפלאה, נהנינו מכל ביס, ובעיקר מהאווירה המשפחתית החמה שסבבה את השולחן, אחר הצהריים לימדתי את ליבי את יסודות הצורפות היא הישקיעה גילתה סבלנות ויצירתיות ובסיום הכינה תכשיט יפהפה מעשה ידיה להתפאר
לקראת ערב יצאתי עם דור לבריכה, שחינו, צחקנו, השתוללנו במים ונהננו מכל רגע, עד שהכריזו על סגירת הבריכה, בסיום היום התקלחנו, אכלנו יחד ארוחת ערב, והגיע הזמן להיפרד, הנכדים חזרו הביתה עם רגשות מעורבים, מעט עצובים שהיום המיוחד הסתיים, אך בעיקר שמחים ומלאי חוויות על הזמן הנפלא שבילו עם סבאלה וסבתאלה

יום שישי, 31 ביולי 2026

טבילה ספונטנית בים המלח

 

התאריך 30.7.26 יום חמישי בחום הכבד של סוף יולי החלטנו, באופן ספונטני, לברוח לכמה שעות אל ים המלח, אחרי קפה הבוקר מהמקינטה ארזנו בתיק בגדי ים ויצאנו לדרך, בדרך עצרנו בערד וקנינו סנדוויץ גדול, שהתגלה כהחלטה מצוינת, כשהגענו לחוף המסודר בים המלח קידם אותנו שקט מיוחד, התיישבנו מתחת לשמשייה, חילקנו את הסנדוויץ לשניים ואכלנו בהנאה גדולה, את הפירורים שנותרו פיזרנו לציפורים, שנהנו גם הן מהארוחה, לאחר מכן נכנסנו אל המים החמימים, בכל פעם מחדש התחושה בים המלח מיוחדת הגוף צף בקלות, והעור מרגיש כאילו מרחו עליו שמן טבעי, יצאנו להתקלח נכנסנו שוב לטבילה נוספת בים המלח ושוב מקלחת התלבשנו ולקינוח הכנתי קפה שחור בפזגזייה ישבנו בנחת מול הנוף המדברי, נהנינו מהרגעים השקטים, ויצאנו לדרך חזרה ליבנה, חזרנו הביתה עייפים, שמחים ומאושרים, עם עוד יום קטן של אושר שיישאר בזיכרון. 

קייטנת בוביקינו

 

ביום ראשון בתאריך 26.7.26 לשמחתנו נפתחה קייטנת בוביקינו בבית משפחת לבקוביץ, הנכדים עם מזוודות הגיעו ללינה, ומיד יצאנו לימים מלאי חוויות, בילינו בבריכה ובמגלשות, אכלנו ארוחות בוקר וצהריים טעימות שיחקנו ונהנינו מפעילויות משותפות, ביום שלישי 26.7.26 נסענו לקולנוע ב10.30 לסרט בוקר החיות הקסומות האולם היה ריק רק אנחנו והנכדים והרגשנו כאילו הזמנו הקרנה פרטית, הבאנו מהבית פופקורן שהכנו מראש ושתיה קרה, מה שהפך את החוויה למיוחדת עוד יותר, לאחר הסרט אכלנו גלידה ערכנו כמה קניות, וכשחזרנו הביתה הכנו לכולם ארוחה חגיגית סטייק עם צ'יפס, אלה היו ימים של צחוקים, חיבוקים, משחקים וזמן משפחתי יקר, קייטנת בוביקינו שוב הוכיחה שהאושר הגדול נמצא ברגעים הפשוטים, כשסבא, סבתא והנכדים יוצרים יחד זיכרונות שילוו את כולנו עוד שנים רבות. 

יום חמישי, 16 ביולי 2026

בוביקינו

                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                               


                                                                                                                                                                                                                                                                                                 


בוביקינו היא מילה שהמצאתי במיוחד לנכדים החמודים של סבאלה וסבתאלה, אין לה פירוש רשמי במילון, אני רוצה לציין שבמשפחה נוצרים שמות חיבה וסיפורים שרק בני המשפחה מכירים, אני רוצה לציין שבוביקינו בשבילי היא ארץ של כייפי, צחוקי, משחקים והרפתקאות וכמובן קייטנת בוביקינו עם סבאלה וסבתאלה, בכל פעם שנפגשים בקייטנת בוביקינו ישנים בבית משפחת לבקוביץ נכנסים לעולם מיוחד שבו מבלים, מדוושים באופניים, מטיילים, משחקים,מציירים ויוצרים יחד זיכרונות יפים.    בובי היא מילה ייחודית של סבאלה זה חיבה ואהבה, וקינו זה מקום קסום של הרפתקאות, ולכן קייטנת בוביקינו היא המקום שבו הנכדים סבאלה וסבתאלה עושים חיים יחד                                                                                                                   ולכן בוביקינו הופכת למותג המשפחתי שלכם ולזיכרון שילווה אותכם שנים רבות.                                         

                                                   נכד נדב צייר דיוקן של סבא נפתלי

יום רביעי, 24 ביוני 2026

הילד נפתלי והכדור העף

               


                                                                                                                                                            בשנות ה-60 ה-70 כדור העף היה חלק בלתי נפרד מחיי, התאמנתי ושיחקתי בהפועל בני ברק, השתתפתי במשחקים ובתחרויות, וחוויתי רגעים של שמחה, והתרגשות. בבית הספר היסודי למדתי אצל מורה לחינוך גופני שהיה קשור גם לקבוצת אליצור תל אביב, הוא זיהה את יכולותיי ושכנע אותי להצטרף לקבוצתו, כילד צעיר השתכנעתי ועברתי לאליצור, זמן קצר לאחר מכן הגיע לביתי מאמן הפועל בני ברק, שוחח איתי ושכנע אותי לחזור לקבוצה שבה גדלתי. כאשר המורה להתעמלות שאל אותי מדוע איני מופיע יותר באימוני אליצור תל אביב, סיפרתי לו בכנות שחזרתי להפועל בני ברק, מאותו רגע, במשחקי בתי הספר ןבפעילויות הכדור עף בבית הספר, הוא כמעט שלא נתן לי לשחק, ישבתי על הספסל וצפיתי בחבריי משחקים, בעוד אני נשאר בחוץ. היום בגיל 72, אני מביו עוד יותר עד כמה המצב היה לא הוגן, הייתי ילד קטן שנקלע למאבק בין מבוגרים, בין אגודות ובין אינטרסים שלא היו קשורים אליי, במקום לקבל תמיכה והבנה, שילמתי מחיר על אגו, פוליטיקה ואגודתיות. הפגיעה לא הייתה רק בספורטאי הצעיר שהייתי, אלא בילד שרצה להרגיש שייך, מוערך ושווה בין חבריו, העובדה שאני זוכר עד היום את שמו של המורה, את המגרשים ואת התחושה של הישיבה על הספסל, מוכיחה עד כמה הכאב היה אמיתי ועוצמתי. למרות הכל, האהבה שלי לכדור העף נשארה, לימדתי את בנותיי ומלמד את נכדיי בכדור עף. השנים לימדו אותי שיעור חשוב, למבוגרים יש כוח עצום לעצב את עולמם של ילדים, ולכן האחריות שלהם היא לחנך, לעודד ולחבק, ולא להעניש ילד על החלטות שאינן באמת שלו.                                הסיפור שלי מזכיר לכולנו שלפעמים פצע קטן בילדות נשאר בלב שנים רבות, לא בגלל המשחק עצמו, אלא בגלל תחושת חוסר הצדק.