יום שני, 14 באפריל 2025

חשבון נפש -שביעי לאוקטובר


 לכבוד יום הולדתה של רעייתי בתאריך 4.4.25 החלטנו לצאת לנופש באילת. כשהגענו, העיר שקקה חיים- יהודים וערבים יחד, מטיילים, נהנים, אוכלים, שותפים לאותה חוויה. לרגע חלפה בראשי מחשבה תמימה; אולי השביעי באוקטובר היה רק חלום רע. הנה, כולם כאן, יחד- קיבוץ גלויות אמיתי. בערב בילינו בהופעה של WOW, ולמחרת ביקרנו במצפה התת-ימי, צפינו בסרטון על כרישים, דגים ואלמוגים, עברנו גשר והגענו למסעדה שבמגדל התצפית, סביבנו קבוצות גדולות של תלמידים מהמגזר הערבי שהציפו את האתר כולו, התיישבנו לנוח וליהנות מהנוף (הים) סביב בית קפה שממוקם במגדל התצפית, בעודי יושב מול רעייתי, להפתעתי היא צועקת לפתע על ילדה תלמידה מהקבוצה, אני לא הבנתי למה וניסיתי להרגיע אותה, אך היא הייתה נסערת ואני חשבתי שמדובר באי-הבנה. רק שיצאנו מהמקום, סיפרה לי, כי אחת התלמידות עמדה מאחורי ועשתה מאחורי ראשי תנועה של חניקה, שריטה ושיסוף גרון, תוך כדי שהיא מאחורי ראשי ובהצביעה עליי מדגימה תוך שחבריה לקבוצה מצלמים את הפוזה, לאחר שאשתי צעקה, הילדה סימנה תנועה של התנצלות וחרטה, הגיעו מדריך ומדריכה והרחיקו את הילדה מהאזור. התחושה-קשה ומטלטלת. וכאן עולה השאלה הקשה, ילדים, שגדלים בתוכנו-מהיכן הם יונקים את השנאה? איפה מערכת החינוך? איפה הסובלנות? שנים רבות צד אחד התחנן לשלום. היום, שואת השביעי לאוקטובר הגיע הזמן שצד שני יתחיל להתחנן-שנסכים לחיות איתו בשלום. ועד שזה לא יקרה-אין מחילה, מי שבוחר לחיות בתוכנו- חייב להבין שגם החינוך צריך להיות תקיף וברור, כדי שדברים כאלה לא יישנו. 







צצצצצצצצצצ

תתת











אין תגובות: